מגזין

להקשיב, לכבד, להצדיע

לכבד, להוקיר ולהצדיע לצוותים הרפואיים על מסירותם מדי יום, להטות אוזן קשבת למלוא צורכיהם כדי שלא יישחקו. מאמר שפורסם ב-JAMA מתאר את החרדות והקשיים של צוותי הרפואה בחזית הקורונה וממליץ כיצד לחזק את ידיהם

צוות רפואי במחלקת קורונה בישראל. צילום: נתי שוחט/ פלאש 90

"כבדו אותם! הוקירו, הצדיעו למסירותם יום-יום, שעה אחרי שעה, 24/7! כדי שלא יישחקו, במיוחד בעת הזאת של משבר הקורונה" – זו המסקנה שאליה הגיעו שלושה מהמומחים המובילים בעולם בחקר סוגיית השחיקה של רופאים וצוות רפואי במאמר שפרסמו לאחרונה ב-JAMA.

על המאמר חתומים ד"ר טאיט שנפלט (Tait Shanafelt) וד"ר מיקי טרוקל (Mickey Trockel) מבית הספר באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה וד"ר ג'ונתן ריפ (Jonathan Ripp) מבית הספר שליד המרכז הרפואי Mount Sinai בניו יורק.

פרופ' מאיר ברזיס. "אפשר היה להטיס מכונות הנשמה לארץ מכל העולם, אבל אי אפשר לייבא רופאים ואחיות מהודו"

"חשיבותו הגדולה של המאמר הזה, תחת הכותרת 'הבנה והתייחסות למקורות החרדה בקרב אנשי המקצוע בצוותים הרפואיים במהלך פנדמיית ה-COVID19' היא בכך שהנקודות עליהן הצביעו מחבריו הן בעלות משמעות אוניברסלית, ועוד יותר בימי הקורונה הללו. בכל מקום שבו בני אדם עובדים, הם זקוקים להכרה ולהוקרה מצד המנהלים והמנהיגים במערכת כדי שלא להישחק", אומר פרופ' אמריטוס מאיר ברזיס מבית הספר לבריאות הציבור והאוניברסיטה העברית בירושלים, לשעבר מנהל המרכז לאיכות ובטיחות קלינית ב"הדסה", בשיחה עם "דוקטורס אונלי".

"אדם שהיה מונשם בעבר – עוד לפני התפרצות הקורונה – אמר (ודבריו רלבנטיים גם לעת הזאת): 'מכונות ההנשמה הן החלק הקטן בכל הסיפור. צריך בני אדם כדי לטפל בבני אדם, אבל גם המטפלים זקוקים לטיפול'. כלומר: אפשר היה להטיס מכונות הנשמה לארץ מכל העולם, אבל אי אפשר לייבא רופאים ואחיות מהודו. ואני מסכים בהחלט לתיאור ולהגדרה הזאת", מדגיש פרופ' ברזיס.

הם אינם מצפים שלמנהיגות יהיו תשובות מיידיות לכל השאלות שיפנו אליה, אבל הם מעוניינים שבין השאר ישאלו אותם גם ישירות ובאופן אישי: "האם את/ה זקוק למשהו? אל תתבייש – דבר! נעשה כל מאמץ כדי למלא אחרי הצרכים הללו"

פרופ' ברזיס: "שתי מילות המפתח לשם מניעת מצבי שחיקה בעקבות חרדות, דאגות וחששות שיש לרופאים, רופאות, אחיות ואחים בצוותים המקצועיים המטפלים בחולי קורונה הן, לדעתי: 'כבוד לעובד!' שמתם לב כמה התרגשו הרופאים והרופאות למחוות מחיאות הכפיים מהמרפסות? להצדעה להם של הכבאים? אפשר לראות במחוות הללו סימן של ממש לחמצן שחייבים המנהלים להזרים, לשדר לצוותים הרפואיים, יום-יום, שעה-שעה, ללא הפסקה, וזוהי החובה לשדר ולספק המוטלת לאורך כל מוטת הניהול, החל מראש הפירמידה ומטה. לא רק בהופעות בכלי התקשורת, אלא ממש פנים-אל-פנים עם העובדים".

הכבאים במפגן תודה לצוות הרפואי בבית החולים איכילוב בתל אביב. צילום: תומר נויברג/ פלאש 90

במאמר שפרופ' ברזיס הדגיש שהוא "חשוב מאין-כמוהו", כתבו מחבריו: "בהינתן שבתקופה הקרובה תהיה הצפה בחולי קורונה במצב קריטי וזו עלולה להימשך שבועות עד חודשים, חיוני שהצוותים הרפואיים יהיו מסוגלים במצב הזה, לאורך תקופה ארוכה, לבטא את מלוא הפוטנציאל הביצועי המיטבי שמצוי בידם. זאת, כאשר בו זמנית הם גם צריכים להתמודד באופן אישי ופרטי עם לחצים רגשיים, שינויים בקשרים ויחסים חברתיים שעימם מתמודד גם כלל הציבור.

"אלא שהצוותים המטפלים מצויים דווקא עתה בסיכון מוגבר לחשיפה לנגיף, לעומסי עבודה קיצוניים, לדילמות מוסריות ומוראליות ולצורך להיות מעורבים במהירות בפעילויות שלא אחת שונות באופן ניכר מאלו שהכירו קודם לכן".

במאמר ניתחו ופירטו מחבריו את "מקורות וגורמי החרדות והחששות" בקרב צוותים רפואיים. לשם כך ראיינו 69 רופאים ואחיות, מומחים ומתמחים בשבועות הראשון של פנדמיית הקורונה בארה"ב, ואלה נתבקשו לסמן את שלוש הדאגות הראשיות שיש להם עתה וכן למה הם מצפים מהמנהלים וממנהיגי המערכת שמעסיקה אותם.

משמונה סבבי ראיונות עלה כי אלה הם מקורות החרדה של העובדים בעת הזאת: האם תהיה להם גישה מהירה לציוד מיגון אישי נאות; חשש שחשיפתם לנגיף קורונה במהלך עבודתם בבית החולים תגרום לכך שיביאו את הנגיף לבתיהם, למשפחתם בשובם בתום המשמרת מהעבודה; האם תהיה להם גישה מהירה לבדיקה במקרה שיפתחו תסמיני קורונה בעצמם; האם הארגון שבו הם עובדים יסייע, יתמוך, ייקח על עצמו לדאוג ולטפל בכל צרכיה של משפחתם למקרה שהם, חברי הצוותים הרפואיים, יפתחו את המחלה.

צוות רפואי במחלקת קורונה בישראל. צילום: נתי שוחט/ פלאש 90

כיצד תהיה להם גישה מהירה לילדיהם הקטנים שנותרו בבית - האם יהיה מי שישגיח עליהם ויטפל במיוחד עתה כאשר גני הילדים ובתי הספר סגורים; האם יהיה גורם שידאג למזון, מים, תחבורה, דיור עבורם בתקופה זאת של עלייה ניכרת בעומסים, במטלות ובמשימות העבודה המוטלות עליהם; האם יוכלו להיות מסוגלים להעניק את מלוא היכולת המקצועית הנדרשת למשל ביחידות טיפול נמרץ, כשמדובר באנשי צוות שאין להם מיומנות מוקדמת בכך, לצד היעדר גישה למידע העדכני ביותר.

אזרחי ישראל מוחאים כפיים לצוותים הרפואיים ממרפסות הבתים. צילום: תומר נויברג/ פלאש 90

"המאמר מציג את הנושאים המרכזיים הללו בטבלה מאירת עיניים", אומר פרופ' ברזיס, "כאשר לצד כל נושא מפורטת המלצה לדרגי המנהיגות כיצד עליהם לפעול".

בעוד שלגבי רוב הנושאים שהועלו ניתן למצוא פתרונות יישומיים, גנריים, מגוונים, פרקטיים רבים, במיוחד כדי להסיר מליבם של הרופאים והאחיות את החששות והחרדות שעליהם הצביעו, ניכר היטב, כך הדגישו מחברי המאמר, הצורך שלהם לזכות בהערכה, בהוקרה לעבודתם, מצד מנהיגי המערכת הרפואית.

על מנהיגות המערכת להבטיח שאנשי צוות רפואי שמטפלים בחולי קורונה לא יחושו לבדם מול החובה לקחת על עצמם החלטות קשות באין סביבם תמיכה ואוזן קשבת. הצוותים המטפלים גם צריכים בעת הזאת לחוש שאינם מבזבזים זמן יקר במטלות מיותרות, פחות חשובות

הם מצפים שההנהגה תבקר לעתים קרובות הרבה יותר בבתי החולים, תאזין בקשב רב להערות שלהם, תעודדם להציג אותן הערות ותקשיב לבקשות השונות. הם אינם מצפים שלמנהיגות יהיו תשובות מיידיות לכל השאלות שיפנו אליה, אבל הם מעוניינים שבין השאר ישאלו אותם גם ישירות, כל אחד באופן אישי: "האם את/ה זקוק למשהו? אל תתבייש – דבר! נעשה כל מאמץ כדי למלא אחרי הצרכים הללו".

הצוותים הרפואיים רוצים שיאזינו להם ושמנהיגות המערכת תנהג בהקשבה מלאה לנסיונם הנצבר בעבודה הזאת ולדעת שהם מהווים חלק פעיל בשיח המקצועי היומיומי שמתנהל בארגון, במערכת.

כמו כן הסיקו מחברי המאמר כי על המנהלים ומנהיגי המערכת לעודד את הרופאים והאחיות לבקש גם עזרה נפשית כאשר זו נדרשת. עזרה זו נועדה לשמור על בריאותם הכוללת של אנשי הצוותים הרפואיים. על מנהיגות המערכת להבטיח שאנשי צוות רפואי שמטפלים בחולי קורונה לא יחושו לבדם מול החובה לקחת על עצמם החלטות קשות באין סביבם תמיכה ואוזן קשבת. הצוותים המטפלים גם צריכים בעת הזאת לחוש שאינם מבזבזים זמן יקר במטלות מיותרות, פחות חשובות.

נושאים קשורים:  נגיף הקורונה,  שחיקה מקצועית,  צוותים רפואיים,  מגיפת הקורונה,  קורונה,  מגזין
תגובות