סוכרת

היעילות והבטיחות של אינסולין Glargine לעומת iGlarLixi) SULIQUA) במטופלים עם סוכרת רבת שנים

בתת אנליזה של מחקר ה-LiXiLan-L נמצא כי SULIQUA יעילה יותר בהפחתת רמות ההמוגלובין המסוכרר מאינסולין Glargine בלבד, ההבדל המשמעותי ביותר נצפה אצל  מטופלים החולים בסוכרת שנים רבות

30.03.2020, 11:44
בדיקת רמת סוכר במבוגרים, סוכרת (צילום: אילוסטרציה)

משך מחלה ממושך והתקדמות מחלת הסוכרת מאופיינים בירידה בתפקוד של תאי בטא בלבלב ולעתים קרובות חולים עם סוכרת רבת-שנים נזקקים לטיפול באינסולין. אגוניסטים לקולטן GLP-1י(GLP1-RA), כדוגמת התרופה Lixisenatide, אינם פועלים במנגנון תלוי תפקוד תאי בטא ודיכוי הפרשת גלוקגון בלבד אלא מפחיתים גלוקוז גם במנגנונים אחרים. מנגנונים אלה כוללים עיכוב ריקון הקיבה ומאפשרים את השימוש באגוניסטים ל-GLP-1 יחד עם אינסולין במטופלים החולים בסוכרת סוג 2 שנים רבות.

מחקר פאזה 3, LixiLan-L, העריך את השימוש ב-SULIQUA (תרופת משלב ביחס קבוע של אינסולין Glargine ו-Lixisenatide) במטופלים עם סוכרת סוג 2 אשר מחלתם אינה מאוזנת על ידי אינסולין באזלי עם או בלי עד שתי תרופות פומיות לסוכרת.

באוכלוסיית חולים זו SULIQUA נמצאה כמפחיתה המוגלובין מסוכרר יותר מאשר אינסולין Glargine בלבד עם אירועי היפוגליקמיה סימפטומטית מתועדת דומים בשתי הקבוצות (גלוקוז שווה או קטן מ-70 מ"ג/ד"ל).

במאמר שפורסם ב-Diabetes Therapy המתבסס על תת אנליזה של מחקר ה-LixiLan-L, הוערכה היעילות והבטיחות של אינסולין Glargine לעומת SULIQUA ב-736 מטופלים עם סוכרת אשר חולקו לרבעונים על פי משך מחלת הסוכרת: Q1 - פחות מ-7.30 שנים, Q2י- 7.30-10.75 שנים, Q3י- 10.75-15.67 שנים ו-Q4 - יותר מ-15.67 שנים.

בגרף זה ניתן לראות את השינוי בהמוגלובין מסוכרר לפי משך סוכרת. ערך ה-P קטן מ-0.01 עבור iGlarLixi לעומת אינסולין Glargine בכל הרבעונים. ערכי ה-N מבוססים על מספר המטופלים הזמין להערכה בתחילת המחקר. הנתונים בשבוע 30 והשינוי מתחילת המחקר ועד שבוע 30 מבוססים על המעקב האחרון אחר המשתתפים.

החוקרים מצאו כי בכל הרבעונים, ההפחתה בהמוגלובין מסוכרר הייתה גדולה יותר בקבוצת ה-SULIQAU לעומת אינסולין Glargine בלבד ושההפרש הגדול ביותר היה אצל המטופלים עם המחלה הממושכת ביותר (Q4) (גרף 1). בנוסף, שיעורי היפוגליקמיה היו נמוכים באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת ה-SULIQUA לעומת Glargine במטופלים ב-Q4.

המשקל הממוצע של המשתתפים עלה בקבוצת האינסולין Glargine ופחת בקבוצת ה-SULIQUA בכל הרבעונים עם הפרש קטן יותר ב-Q4.

תוצאות המחקר מצביעות על כך כי SULIQUA מפחיתה המוגלובין מסוכרר יותר מאשר אינסולין Glargine ללא תלות במשך הסוכרת והטבה קלינית זו ברורה במיוחד במטופלים עם משך המחלה הארוך ביותר. יתרה מכך, בכל הרבעונים של משך הסוכרת, שיעור גדול יותר של משתתפים בקבוצת ה-SULIQUA לעומת קבוצת הGlargine השיגו ערך המוגלובין מסוכרר הקטן מ-7% ללא עלייה במשקל בשבוע 30 וללא אירועי היפוגלקמיה סימפטומטית על פני 30 שבועות.

ראוי לציון כי למרות עלייה קטנה יותר במינון האינסולין במשתתפים קשישים ב-Q4, שיעור אירועי ההיפוגליקמיה באוכלוסיה זו היה גבוה יותר באלה שקיבלו אינסולין Glargine אך לא באלה שקיבלו SULIQUA. גיל מבוגר ומשך מחלה ממושך ידועים כגורמי סיכון להיפוגליקמיה ותופעות לוואי הקשורות להיפוגליקמיה, ייתכן בשל תגובה לא תקינה של הורמוני בקרה להיפוגליקמיה במטופלים אלה.

החוקרים מסכמים כי SULIQUA מיטיבה עם חולי סוכרת ללא תלות במשך המחלה ובכלל זה מטופלים עם מחלה ממושכת. במקרים רבים הטיפול במטופלים אלה עלול להיות קשה יותר בשל אובדן תפקוד תאי בטא.

מקור: 

Blonde, L. et al. (2020) Diabetes Therapy.

נושאים קשורים:  סוכרת,  lixisenatide,  אינסולין,  המוגלובין מסוכרר,  משך סוכרת,  מחקרים