דעות

די להבהיל את הציבור - המדיניות הננקטת בישראל נגד הקורונה היא קיצונית מדי

לצעדים הדרסטיים שנוקטת ישראל יש השלכות קשות על הכלכלה ועל כלל הציבור, המחייבות חלופה הגיונית יותר ונקודת מבט חדשה לקראת הבאות

"יש לדאוג להגברת ההסברה המעודכנת, המאוזנת והלא מפחידה של הרשויות, אשר תדגיש את הסיכון המופחת אצל כלל האוכלוסיה". צילום: אוליביה פיטוסי/ פלאש 90

לאחרונה חלו התפתחויות ניכרות בתמונת מגיפת הקורונה העולמית ובמדיניות הננקטת בישראל, וכן בהשלכות הקשות שיש למדיניות זו על הכלכלה ועל כלל הציבור, המחייבות נקודת מבט חדשה לקראת הבאות.

חשוב לציין, שהמדיניות הננקטת בשעה זו בישראל קיצונית לעומת רוב המדינות המפותחות בעולם, כולל אלו שבהן נפוצה המחלה בשיעורים גדולים יותר מאשר בארץ.

אלה הם התצפיות והממצאים החדשים בעולם ובישראל, שחשוב לציינם:

  • שיעור התמותה מן המחלה קשור בבירור בגיל ובמחלות רקע. דבר זה התגלה בתחילה בסין ובהמשך גם באיטליה, שנפגעה אחריה ובצורה קשה לא פחות. שיעור התמותה מהמחלה באוכלוסיה הרחבה שמתחת לגיל 60 נמוך מ-1% והוא קרוב מאוד לשיעור התמותה משפעת רגילה (זאת לפי נתונים של המרכז הסיני למניעת מחלות).
  • שיעור ההדבקה בנגיף באוכלוסיה הרחבה של מרבית הארצות לא מדויק או לא ידוע כלל, שכן עד כה לא נערכו בדיקות רחבות של האוכלוסיה ומי שנבדק היו בעיקר החולים שבאו למרכזי הבריאות.
  • שיעור ניכר, אך לא ידוע, מקרב האנשים שנדבקו בנגיף, אינו מראה כל סימני מחלה. שיעורי ההדבקה המפורסמים אינם משקפים מרכיב זה, מה שכמובן מסלף את שיעורי התמותה. המציאות חמורה פחות מזאת שעולה מהנתונים.
  • מי שנדבק בנגיף יכול להפריש אותו מדרכי הנשימה ולהדביק אחרים במשך זמן ממוצע של שבעה ימים, שיכול להגיע עד 24 יום (זאת לפי כתב העת של האיגוד הרפואי האמריקאי, JAMA Network). על רקע זה הוחלט להחזיק בבידוד את כל החשודים בהדבקה למשך 14 יום, ואולם עד עתה לא נערכות אצל המבודדים בדיקות מעבדה לגילוי הנגיף.
  • הגבלת היציאה מן הארץ למדינות מרכזיות באירופה והפניית כל החוזרים ממדינות אלו לבידוד כבר גרמו לנזקים כלכליים עצומים, ובכללם פגיעה אנושה במיוחד בתיירות ובחברות התעופה.
  • בשל העלייה במספר הנדבקים בנגיף במדינות אחרות בעולם, ובהן ארה"ב, משרד הבריאות וראש הממשלה שוקלים לסגור את הכניסה לישראל גם מארצות אלו.
  • המסר העיקרי מההסברה של משרד הבריאות הוא שלילי: מה אין לעשות וכיצד צריך להבטיח בידוד של החשודים.

התפישה העקרונית המובילה את מדיניות משרד הבריאות בעת הזאת היא הכלה של הנגיף, כלומר מניעה בכל דרך אפשרית של כניסת הנגיף לארץ — ומכאן חסימת הכניסה ובידוד כל הבאים ממקומות שיש בהם עדות לתפוצת הנגיף. על פי תפישה זו, כדאי למדינה לשלם כל מחיר, העיקר שיציל אותנו מה"קטסטרופה" שיחולל הנגיף אם נתיר לו להיכנס.

האם יש גם גישה חלופית למלחמה בנגיף, שאפשר להפעילה בעת הזאת? התשובה לשאלה זו חיובית ומדובר בגישת המזעור (mitigation). גישה זו מנסה לנקוט דרכים דרסטיות פחות, היכולות להביא בסופו של יום לתוצאות דומות מבחינת הנזק של הנגיף ובד בבד להקטין בשיעור ניכר את התוצאות החברתיות והכלכליות של גישת ההכלה.

על פי גישה זו, מאחר שכל המדינות החופשיות אינן בנויות לפי המודל הסיני של שלטון טוטליטרי, אי אפשר לחסום אותן לכל תנועה אלא אם כן מדובר בסכנה קיומית רחבה, שאיננה מתקיימת במקרה שלפנינו. במדינות חופשיות יש לעשות תחילה הכל כדי לבודד את מקורות ההדבקה, בלי לנקוט צעדים דרסטיים. זאת המדיניות שננקטת לפי שעה ברוב המדינות, וארה"ב בכללן.

מה רצוי שייעשה בישראל בשעה זו?

  • יש להימנע לעת עתה מהחמרת התקנות על כניסה ויציאה אל ומן הארץ ולהקטין את החשיפה הציבורית באופן מידתי.
  • יש להגדיל בשיעור ניכר את מספר הבדיקות לגילוי הנגיף, קודם כל אצל השוהים בבידוד ואחרי כן גם באוכלוסיה הרחבה. דבר זה יאפשר לקבוע כמה זמן יש להחזיק אנשים בבידוד וכן יספק מידע מדויק יותר על מימדי כניסת הנגיף לארץ.
  • צריך לשנות את התוכן ואת האופן של ההסברה לציבור: יש לדאוג להגברת ההסברה המעודכנת, המאוזנת והלא מפחידה של הרשויות, אשר תדגיש את הסיכון המופחת אצל כלל האוכלוסיה בצד החשיבות שיש לבדיקה המוקדמת אצל כל מי שמראה סימני מחלה בדרכי הנשימה ואצל מבוגרים וזקנים. יש, במקביל, לשתף את הציבור בכל המידע הקשור בנגיף ובחיים עימו.
  • יש להימנע ככל האפשר מסגירת בתי ספר, מקומות עבודה ומקומות בילוי. יש להתכונן בעזרת כל האמצעים הנדרשים לעומס גבוה יותר של חולים, הנזקקים לטיפול נמרץ נשימתי.
  • יש להגביר את הפעילות המונעת - שטיפת ידיים תדירה, הימנעות מעיטוש או שיעול במקומות ציבוריים, ולהעלות המודעות אצל מבוגרים מעל גיל 60 והחולים במחלות אחרות הפוגעות בחיסוניות.
  • יש לדאוג להגברת הפעילות הגופנית והספורטיבית עד כמה שאפשר וניתן ולהמשך הפעילות הרגילה והעבודה הקבועה עד כמה שניתן.

גם הקורונה תחלוף, ועד אז יש למזער את נזקיה במידת האפשר. יש להסכין עם האפשרות הברורה שלא מדובר במגיפת הנגיפים האחרונה ושחשוב למצוא את הדרך האופטימלית להתמודד עם מגיפות מסוג זה במחיר המתקבל על הדעת.

(המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ" ועודכן לבקשת "דוקטורס אונלי" ב-10.3.20)

נושאים קשורים:  פרופ' צבי בנטואיץ',  נגיף הקורונה,  משרד הבריאות,  בידוד,  מגיפה,  חדשות,  דעות
תגובות
12.03.2020, 17:29

עכשיו מבטלים את כל הלימודים והגנים.
ומה יעשו כל המתמחים והרופאים הצעירים כמוני עם ילדים קטנים?
מה? שבן/בת הזוג ישארו בהית ויתמודדו?
האם עבודתו/ה חשובה פחות?
ואנחנו? כמובן, נמשיך להגיע לעבודה כאילו כלום ונטפל בצרות האישיות בעצמנו איכשהו, הלא "איכשהו כולם מסתדרים בסוף" כי כולם צריכים להירתם למאמץ וכו'... כאילו שזיבולי שכל כאלו במסווה של "אידאולוגיה" או "מאמץ לאומי" או קשקוש אחר פותרים את הבעיה של ילדים קטנים ללא השגחה או מסגרת או הורה שיפוטר מעבודתו.
הרי ברור מה קורה, בשפה פשוטה ובלי פוליטיקלי קורקט, הבכירים, הזיהומולוגים וכו' יושבים שם ומייעצים עצית שלא ממש מקשות עליהם בגילם ללא ילדים קטנים. כל אחד מקבל את 15 דקות התהילה שלו עם רוה"מ וכל המאבטחים והשיירה וכו' ומבלי לשים לב נהיה "צדיק" ורוצה "למגר את המגפה".שהם יגיעו לעבודה במקום אותם רופאים מתמחים או צעירים ושהם גם יעשו את התורנויות וכל השאר, אתם יודעים...
ואז אותם. ואם לא אז שמערכת הבריאות תקרוס ואז שיבינו.
חבורה של מטומטמים בפניקה.
ועל מה הם בונים?
כמובן.. על "בית הדין" לעבודה, הkangaroo court הזה של המדינה שמוציא צווי עבודת כפיה לכל מי שצריך בטיעון כלשהו...
לא אכפת לי מהתגובות של כל החכמים, אני אפילו לא מתכוון להיכנס שוב ולקרוא.
הפעם הגזמתם ואם המתמחים לא יעשו צעד אקטיבי, לא דיבורים או דיפלומטיה, אז שיאכלו את אשר שתיקתם בישלה.

צבי יקירי,
היש מי מן הקברניטים המפנים את דבריך,אף כי נכתבו בלשון מאוד נמוסית ? :
"די להבהיל את הציבור - המדיניות הננקטת בישראל נגד הקורונה היא קיצונית מדי "
הלוואי וקריאתך תיושם!
בברכה, פרופ' תיא דב גולן.

אנונימי/ת
14.03.2020, 07:14

הכותב מניח מספר הנחות יסוד שגויות:
א) מבין שני התרחישים האפשריים כרגע, כאשר עדיין אין די מידע לגבי אזה מהם יתממש, בוחר הפרופסור בתרחיש הקל, לפיו מדובר במחלה עם שיעור תמותה נמוך, ולא בתרחיש אשר עשוי להביא למותם של עשרות מיליונים בעולם ועשרות אלפים במדינת ישראל. הוא גם ממליץ למדינת ישראל לפעול על פי הנחה זו, על מנת שלא לפגוע בכלכלה. תשובתי היא כי לו היה מניח כך לגבי חולה בודד שבטיפולו- הדבר היה נחשב לרשלנות רפואית. גישת ניהול הסיכונים שהפרופסור ממליץ עליה אינה מתאימה לתרחיש השפעת הספרדית שכל המומחים תמימי דעים כי בוא תבוא.
ב) הפרופסור מקל ראש באוכלוסיה מוחלשת של אנשים מבוגרים או בעלי מחלות רקע, אשר זכאים, על פי כללי האתיקה הרפואית להם מחוייב הפרופסור, ליחס שווה מצד כל רופא.
ג) בכל המדינות הדמוקרטיות, לרבות מדינת ישראל, יש חקיקה המפקיעה זכויות אדם בשעת חירום, על מנת לשמור על זכותו הבסיסית ביותר של כל אדם- הזכות לחיים. כך גם פקודת בריאות העם במדינת ישראל ודברי חקיקה אחרים. ההנחה שבמדינת ישראל או במדינות דמוקרטיות אחרות לא ניתן לנהוג כפי שהסינים נהגו כדי לבלום את המגיפה או שהדבר סותר את יסודות המשטר הדמוקרטי- היא הנחה שגויה.
ד) הפרופסור מניח כי מאמצי הכלת המגיפה אינם "משתלמים" כלכלית. אין בסיס להנחה הזו, שכן נזקיה התפשטותה של מגיפה כמו הקורונה גדולים בהרבה, ואני מפנה למודל של האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה.
לבסוף אעיר כי ארגון הבריאות העולמי, אשר נוקט ככל הנראה בגישתו של הפרופסור, נכלש כישלון חרוץ במקרה של הקורונה. הארגון היה בתמונת ההפתפרצות מיום 31.12.19 אז היו בווהאן 41 חולים מאומתים, וניתן היה למנוע את התפשטות הוירוס לעולם כולו לו רק היו מניחים את התרחיש הגרוע ולא את התרחיש הקל.

אנונימי/ת
14.03.2020, 15:41

מסכים לחלוטין.
צריך להסתכל על המדינות שהצליחו לבלום את הקורונה (כדוגמת סין ודרום קוראה) לעומת המדינות בהן העניין יצא משליטה (כדוגמת איטליה, כאשר צרפת וספרד בעקבותיה).
יש חלון קטן של הזדמנויות לנקוט בצעדים קשים.