בשנים האחרונות, פיתוחים טכנולוגיים מבוססי Big Data ובינה מלאכותית מצעידים את תחום הבריאות אל מעבר לכל דמיון. מדובר על התפתחות טכנולוגית ומדעית מבוססת נתונים שבכוחה לפרוץ מגבלות פיזיות, להפוך גבולות גיאוגרפיים ללא רלוונטיים ואף להתגבר על מצוקת כוח אדם.
עוד בעניין דומה
העידן הדיגיטלי, עם זאת, מציב בפני מערכת הבריאות לא מעט אתגרים מקצועיים, משפטיים ואתיים, תחתית הטופס
בראשם: החשש מפני פגיעה בזכות לפרטיות ובסודיות רפואית, שנובע בעיקר מהאפשרות לעשות אנליזה ולהפוך למידע מזוהה — מידע אנונימי שמצוי במאגרי ענק של מוסדות הבריאות.
כעת ניצבת ישראל בפני צומת דרכים דרמטי — האם מרבצי המידע היקר יישארו חבויים בחשכת הארכיונים הדיגיטליים, או שתימצא הנוסחה שתדע לעשות בו שימוש מושכל וזהיר לטובת קידום בריאות הציבור?
אין מחלוקת כי התיק הרפואי האישי של המטופל — בבית החולים או בקופת החולים — שייך למטופל והמוסד הרפואי מחזיק בו בנאמנות. עם זאת, בשנים האחרות מתקיים במערכת הבריאות ויכוח ער ועתיר אינטרסים בשאלת הבעלות על המידע הרב שנאסף, מעובד ומנותח על ידי מכוני מחקר של מוסדות הבריאות. האם הבעלות היא של הפרט ממנו הופק המידע, של ציבור מבוטחי קופת החולים, של כלל הציבור בישראל, של קופת החולים שהשקיעה משאבים בניתוח ועיבוד המידע, או של המדינה שמתקצבת את קופות החולים?
בשונה מהתיק הרפואי האישי, ראוי להכיר בכך שמשאב המידע שמצוי בידי מוסדות הבריאות הוא נכס של הציבור בישראל, ומוסדות הבריאות הם בבחינת נאמן שמחזיק במידע. לכן, ומכוח היותם נאמנים, חייבים מוסדות הבריאות לעשות במידע המשני שימוש ראוי, לטובת הציבור.
ככל שמדינת ישראל לא תשכיל לפתח תשתיות במטרה לקדם שימוש מיטבי במשאב, זו תהיה עוולה ציבורית של ממש, שלא לומר הפרת חובת הנאמנות כלפי הציבור. שהרי המידע שנאסף ונאגר בידי מוסדות הבריאות הוא משאב חיוני יקר ערך שבכוחו לקדם את טובת הציבור ואת בריאותו.
מכאן שיש אינטרס ציבורי מובהק שמידע זה לא "יעלה אבק" בארכיונים דיגיטליים, ושמתוך מרבצים אינסופיים של מידע לא מזוהה (בריאותי, דמוגרפי וסטטיסטי) תתבצע עבודת כרייה מדעית, אחראית ומדויקת לטובת קידום בריאות תושבי ישראל, כזו שיודעת לאזן בין האינטרס הציבורי לקידום טובת הציבור ובריאותו, ובין החובה להקפיד על פרטיות, סודיות רפואית ומסחור מידע משיקולים כלכליים צרים.
ככל שניתן לשחזר ולזהות את האדם הבודד מתוך מאגרי המידע האנונימיים לכאורה, שאז בעלי אינטרסים כלכליים ואחרים עשויים לעשות במידע שימוש לא ראוי (לדוגמה, ניצול מידע למניעה או ייקור ביטוחי בריאות).
מעצם היות מוסדות הבריאות נאמן אשר מחזיק במידע אישי יקר ערך עבור הפרט, מתעצמת החובה המשפטית והאתית להקפיד על מיטב האמצעים להבטיח אנונימיות, לצד שימוש ראוי שמשיא תועלת לציבור.
מעצם היותן של קופות החולים מוסדות בריאות שממומנים מכספי הציבור, לרבות כל מערכות המידע הממוחשבות, יש לוודא שהתועלת שמופקת מהמידע המשני תקדם את טובת כלל תושבי ישראל, ולא רק את טובת ציבור המבוטחים של קופת החולים המסוימת שהפיקה תוצר חיוני מהמידע.
באחריותו של משרד הבריאות לייצר אקלים וכלים שמאזנים בין הרצון לתמרץ את קופות החולים להמשיך להשקיע במחקר, עיבוד ופיתוח תוצרים מבוססי Big Data ובין הזכות של כלל הציבור בישראל ליהנות מפירותיהם — המדעיים, הבריאותיים והכלכליים — של המוצרים שיפותחו.
(המאמר פורסם לראשונה ב"דה מרקר")