חדשות

ברמב"ם החלו להפעיל סדנאות לתמיכה נפשית ברופאים ובעובדים

מנהלת השירות הפסיכולוגי ברמב"ם: "בתקופה האחרונה התאבדו רופאים שלא עמדו בעומס ובשחיקה - חשוב ביותר לחזק את עובדי המערכת בכל דרך אפשרית"

מיון רמב"ם. צילום ארכיון: דוברות בית החולים

על רקע העומס ההולך וגובר המוטל על צוותים רפואיים במערכת הבריאות ותלונות על שחיקה מקצועית, הוחלט במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה לבנות מערכת תומכת בהתמודדות עם גורמי לחץ. בין הכלים העומדים לרשות העובדים מכל המגזרים בבית החולים: השתתפות בסדנה קבוצתית מקצועית בת מספר מפגשים, הדרכה בטכניקה להפחתת לחצים, פגישות אישיות עם גורמים מקצועיים במרפאת הפרסונל של בית החולים וגם השתתפות בקורס ייחודי העוסק בחוסן הצוות הטיפולי שבו מוענקים כלים מעשיים להתמודדות עם הבעיה.

שגית זאבי, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית ברמב"ם, מסרה: "אנחנו שומעים הרבה על ההתמודדות המאתגרת והאינטנסיבית של הצוות הרפואי והסיעודי עם בעיות כמו עומסים במחלקות, משמרות קשות וארוכות, אלימות מילולית ופיזית ובעיות נוספות שהופכים את סביבת העבודה למורכבת יותר ויותר ולאורך זמן לשחיקה במיוחד כשמדובר במטפלים. יש לזה השלכות מרחיקות לכת.

"המטפלים הם לב ליבה של העשייה בבית החולים ועל מנת שהמטופל יקבל מהם את השירות המיטבי, מחובתנו לקדם את תחושת הרווחה והחוסן שלהם, להקשיב להם ולהעניק כלים להתמודדותם עם גורמי השחיקה".

במסגרת הסדנה מעלים את המודעות העצמית לתסמיני לחץ כרוני ושחיקה ומנסים להקנות למשתתפים כלים להתמודדות אפקטיבית עם חשיבה שלילית וביקורתיות, מצוקה וכעסים. המטרה: להביא להקלה, העלאת איכות החיים ופיתוח החוסן הנפשי של העובדים, תוך שיתוף ותמיכה. זאבי וכן איתי לוי עו"ס קליני, פסיכותרפיסטים ומטפלים קוגניטיביים-התנהגותיים, מנהלים את הסדנה.

"הכוונה להיות גם אוזן קשבת למשתתפים לשתף, לדבר על החוויות הרגשיות שלהם - ולעבד אותן", הסבירה זאבי. "בשלב ראשון, הפרויקט מתמקד בסקטור המזכירות ממספר מחלקות שנבחרו כפיילוט, כיוון שהן נמצאות במוקדים שבהם קיימת התמודדות יומיומית עם חולים קשים ומורכבים במיוחד".

עבור הרופאים הוחלט להפעיל תכנית נוספת שבה נעשה שימוש בטכניקה של קבוצות דיון ותמיכה תוך התמקדות ביחסי מטפל-מטופל בשיטת באלינט, תחת הנחיית השירות הפסיכולוגי בבית החולים ורופאים מתחום בריאות הנפש, המדריכים את המשתתפים בהתמודדות עם מצבי הלחץ והשחיקה במחלקות העמוסות ביותר.

מנהלת השירות הפסיכולוגי, ליאת אחל אריאל, אמרה:  "בשיטה הזו מסייעים למשתתפים בהבנת התהליכים המשפיעים על הקשר שבין מטפל לבין מטופל וההשפעה על הטיפול. התוצאה היא הפחתה בשחיקה והעלאת שביעות הרצון יחד עם שיפור באיכות הטיפול".

"בתקופה האחרונה", הוסיפה אריאל, "מערכת הבריאות ספגה אובדן גדול, כאשר כמה רופאים שלא עמדו בעומס המצוקה הנפשית – התאבדו. אירועים מטלטלים אלה מפנים את תשומת ליבנו לתמונת מצב לא פשוטה במערכת הבריאות שעובדיה מתמודדים מאז שנים לא מעטות עם עומס הולך וגובר, התגברות הלחצים מהסוגים השונים, ביניהם אף אירועי אלימות. השיח הקבוע הוא על סבלם של המטופלים, אבל יש לזכור ולהבין כי גורלם של המטופלים והמטפלים כרוך זה בזה. לכן, חשוב ביותר לחזק את עובדי המערכת בכל דרך אפשרית".

בנוסף מציע עתה בית החולים לעובדיו אפשרות לפנות באופן פרטני למרפאת הסגל לקבלת מענה למקרים אינדיבידואליים של התמודדות עם הלחץ בעבודה באמצעות מפגש עם פסיכולוג או לחלופין להירשם לקורס במכללת "רמב"ם-ידע", המספקת הכשרה וקידום מקצועיים במגוון רחב של נושאים לכלל עובדי המקצועות הרפואיים. בימים אלה נפתח הקורס העוסק בחוסן נפשי לצוות הטיפולי תוך שימוש בכלים מעשיים לצד מפגשי העשרה חווייתיים.

נושאים קשורים:  רמב"ם,  יחסי מטפל-מטופל,  שחיקה מקצועית,  עומסים בבתי החולים,  סטרס,  תמיכה נפשית,  חדשות
תגובות
אנונימי/ת
05.02.2020, 20:41

דברים טובים קרו מאז שד"ר הלברטל החליף את פרופ ביאר . המקום נהיה קצת יותר אנושי, פחות דורסני יותר קשוב.

06.02.2020, 09:14

הטיפול במערכות עבודה לוחצות כמו בית חולים אינו רק בהעלאת שכר, י שמקום לתת אוזן קשבת מחד ופעילות אקטיבית של תשומת לב לעובדים המראים סימני דכאון וקבוצות תמיכה. יש מקום להראות שלפנות לקבל עזרה אינה בושה זה טבעי. חייבים להשתחרר מהסטיגמה שמי שפונה לקבל סעד נפשי הוא חלש.

אנונימי/ת
06.02.2020, 21:17

נדמה לי שפעם למדנו שהטיפול הטוב ביותר הוא מניעה: אולי, במקום להפעיל סדנאות להעלות המודעות, יותר כדאי להפחית העומסים ע"י ביטול האקרדיטציה, להפחית הצפיפות , וכו'? נכון, אבל זה דורש כסף וזה לא יבלוט בתקשורת כי זה המובן מאליו...

08.02.2020, 08:27

מתן תמיכה לצוותים הוא ראוי.
עם זאת, כאשר עובדים בעומסים לא סבירים, וחשופים לאלימות של מטופלים ומשפחות באורח יומיומי ( בעיקר צעקות, איומים, התפרצויות, וגם תקיפות ), שמקבלת גם לגיטימציה על ידי התקשורת, כשהרופאים נתפסים כתאבי בצע, אדישים, יהירים ולא איכפתים, ולא מקבלים פירגון על עבודתם הקשה, המסורה, עתירת השעות, אין זה פלא שנשברים . תופתעו לשמוע, שרופאים מתחת לחלוק הם בני אדם עם רגשות, קשיים ואפילו חיים מחוץ לבית החולים.
אם רופא היה עובד 8 שעות ביום, ללא רדיפה אחרי עבודה נוספת כי אחרת לא גומרים את החודש, ובודק כמות חולים סבירה ולא כפולה או משולשת מהמקובל, כולם - צוותים ומטופלים היו שבעי רצון.
אבל זה דורש תקנים, יותר כח אדם, וכמובן - כסף !

אנונימי/ת
08.02.2020, 12:17

רמב"ם בדומה אולי לסורוקה הוא בית חולים גדול במרכז, אבל במרכז הפריפריה. הנגזר מכך שהוא אמור לספק תפוקות גבוהות - שרותי רפואה באיכות סבירה עד טובה בתשומות נמוכות. מנהלו הקודם של בית החולים דגל בחדשנות, מחקר והתקשרות עם גורמי ביוטכנולוגיה, מסחר ותעשיה, כן גם לשם השגת תשומות. היות שכך, לא נתן את הדגש הראוי על האדם, קרי האדם המטופל והאדם המטפל. זאת למרות הכרזה על "חזון אדם" ופרסומים בשלטי חוצות, במדיה ובאינטראנט הארגוני שמאחוריהם עמד מעט מאוד. במילים אחרות, ד"ר ביאר לא טיפח כיאות את ההון האנושי שלא הביא לו פרסום, קדמה, יחסי ציבור וכסף-כסף לארגונו, לא חלילה לכיסו הפרטי. מצער מאוד, אבל רוב הצוות הרפואי , הסיעודי והפארה-רפואי אינו נמנה על "רפואת הכוכבים" ואינו מקדם "מחקר פורץ דרך" (אם יש בכלל דבר כזה כזה פורץ דרך וכוכבים שאינם בשמיים). הצוות הזה כרגע הוא שחוק, עייף ולמוד אכזבה, בבואו לעבודה הוא רואה מגדל "תגליות רפואיות" שנבנה לא עבור מטופליו ולא עבורו (המתין ד"ר ביאר עד לפרישתה של החשכ"ל מיכל בוינג'ו עבאדי). הצוות הזה כבר לא מעוניין בקידום הארגון ואינו רואה הישגי הארגון כהישגיו האישיים, וכאן יש נקודת שבר קשה. העובד הממוצע ברמב"ם, אח, רופאה, מנהלת מחלקה אינו חפץ בקידום המוסד אלא במקרה הטוב בקידומו האישי ובמקרה הרע בהישרדותו האישית. העובדים למדו את הלקח ועל כן האווירה הקשה, המנוכרת לעתים גם האלימה ממש. בטווחי זמן ארוכים היא עלולה להביא לדגרדציה מלאה של הארגון חרף מגדלי השיש בטווחי הזמן הקצר היא מביאה לתקלות מרובות שכביכול אין קשר בינהן. נביע תקוה ותפילה שמחליפו של ביאר, ד"ר הלברטל יתפוס את הגה הספינה האהובה הזו וינווט אותה חזרה לנתיב מבטחים, יהיה לו קשה אבל אם יהיה קשוב לאותם הרחשים, לטיוב ועידון השיח, לחיזוק האמונה בצדקת הדרך, להפחתת האלימות הבין אישית והבין מחלקתית, לעמידה איתנה בפני התעמרות של רופאים בכירים ומנהלי מחלקות. אז נלך אחריו ונלך עמו. כי כל אלו נדרשים ממנהיג והם נשמת אפו של ארגון. בהצלחה מיקי, אחריך נלך!