מטרת המחקר הייתה להעריך את ההיעראות השנתית, ההימצאות ותדירות התמותה הקשורה בתסמונת APLAי(Antiphospholipid Syndrome – APS).
עוד בעניין דומה
קבוצת עוקבה של מטופלים עם APS בין 2000-2015 מאוכלוסיה גיאוגרפית מוגדרת היטב זוהתה על פי רשומות רפואיות. כל המשתתפים ענו על הגדרת סידני לשנת 2006 או שהיו עם אבחנה של APS שאוששה על ידי מספר רופאים. רמות Lupus Anticoagulant, נוגדני Anticardiolipin מסוג IgM ו-IgG ונוגדנים ל-Anti-beta2-glycoprotein I נבחנו במעבדה אחת מרכזית. שיעורי ההיארעות היו מותאמים בגיל ומין לאוכלוסיה הלבנה בארה"ב נכון לשנת 2010. הערכת שיעורי ההימצאות נלקחה מתוך שיעורי היארעות, בהנחה שלא הייתה תמותה מוגברת בקרב מטופלים עם APS ותחת ההנחה שהגירה מחוץ ואל האזור הגיאוגרפי שהוגדר מראש הייתה בלתי תלויה במצב המחלה.
בקרב העוקבה המתוארת זוהו 33 מטופלים עם APS לפי הקריטריונים של סידני 2006 (הגיל הממוצע של המטוופלים היה 54.2, 55% נשים, 97% ממוצא לבן). שיעור ההיארעות השנתי של APS במבוגרים בני 18 ומעלה עמד על 2.1% (רווח בר-סמך 95%: 1.4-2.8) ל-100,000 איש. שיעורי ההיארעות היו דומים בקרב שני המינים. שיעור ההימצאות של APS המוערך הוא 50 ל-100,000 איש (42-58) ודומה בשני המינים. שישה מטופלים אובחנו במקביל בזאבת. התסמין הכי נפוץ במטופלים אלו היה פקקת של הורידים העמוקים. השיעור הכללי של תמותה בקרב מטופלים עם APS לא היה שונה באופן משמעותי בהשוואה לאוכלוסיה הכללית (שיעור תמותה מתוקנן 1.61, רווח בר-סמך 95%: 0.74-3.05).
מקור:
Duarte-Garcia A. et al (2019). Arthritis Rheumatol, 71: 1545-1552;