"מה שקורה במיון אפשר להגדיר רק כאירוע רב נפגעים מתמשך, פשוט קטסטרופה", אומר ד"ר אלכס אבידן כשהוא נשאל מה היה משנה במערכת הבריאות בישראל. עם זאת, הוא מדגיש: "סך הכל, מערכת הבריאות שלנו טובה מאוד, גם בהשוואה למדינות מערביות אחרות, אבל יש לשפר את הטיפול במחלקות לרפואה דחופה. הייתי משפר את תנאי העבודה ושכרם של רופאים בבתי החולים - התנאים לא כל כך טובים כפי שחושבים, כי רק רופא שמתוגמל טוב ירצה להשקיע בעבודה, גם בפריפריה".
עוד בעניין דומה
ד"ר אבידן, בן 57, אלמן ואב לארבעה ילדים, מתגורר באלעזר. הוא מגיע מדי בוקר לעבודה במחלקת הרדמה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים ומתמחה בהרדמה לניתוחים אורתופדיים, בהרדמות אזוריות וחסמי עצבים, המאפשרים טיפול יעיל נגד כאבים לאחר הניתוחים.
הוא נולד וגדל בבזל, שוויץ, שם גם סיים את לימודי הרפואה שלו, בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בזל ולאחר מכן, בגיל 30, עלה ארצה ומאז הוא עובד ב"הדסה".
כיום הוא מרצה בכיר באוניברסיטה העברית, ולצד העבודה האקדמית והקלינית, הוא עוסק גם במחקר. עבודת מחקר שלו, בהובלת פרופ' צ׳ארלס ספרונג, מומחה בטיפול נמרץ מ"הדסה", התפרסמה בספטמבר האחרון ב-JAMA. המחקר עסק בשינויים בגישה לטיפולים בסוף החיים ביחידות לטיפול נמרץ באירופה מ-1999 ל-2016. "המחקר הראשון היה ב-1999 וב-2016 חזרנו על המחקר, הפעם בכל העולם", מסביר ד"ר אבידן. "המאמר שהתפרסם ב-JAMA משווה את הנתונים מאירופה מהמחקר הראשון למחקר הנוכחי".
תחום נוסף שבו הוא מתמחה הוא מחשוב רפואי – כמנהל היחידה למחשוב רפואי בהרדמה, הוא אחראי על כל תחום המחשוב במחלקה, ולהנאתו מתכנת זה כבר 40 שנה. "אני בונה ומנהל אתרי אינטרנט להזנת נתונים למחקרים בינלאומיים, מתעסק בביג דאטה ובניהול בסיסי נתונים גדולים, ובין השאר בניתי שתי תוכנות לניהול כוח אדם במחלקה", הוא מעיד.
מדוע בחרת בתחום ההרדמה?
"כבר כסטודנט לרפואה התעניינתי מאוד בהרדמה. מדובר במקצוע שבו יש צורך בידע נרחב בפיזיולוגיה ובאנטומיה. המרדים אחראי על החיים של החולה במהלך הניתוח. לרופאים מרדימים יש הידע הנרחב ביותר כדי לטפל בחולים במצבי חירום (החייאה, טראומה וכו'). רופאים מרדימים היו והינם חלוצי בטיחות בטיפול בחולים, נושא שהוא מאוד קרוב לליבי. אני גם אוהב את הקשר - אמנם קצר - עם החולים, שבדרך כלל מאוד מפחדים מהרדמה".
ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים?
"בקריירה המקצועית שלי, יותר מ-27 שנה, היו הרבה חולים שהצלחתי להציל את החיים שלהם. זו כל פעם תחושה מדהימה שבזכות ידע ומקצועיות אני יכול להציל חיים. יש גם הרבה חולים עם כאבים עזים בגפיים שבזכות הידע שלי בחסם עצבים היקפיים יכולתי להקל בצורה משמעותית על הכאבים שלהם".
מי המודל לחיקוי, המנטור שלך?
"זכיתי לעבוד עם רופאים מעולים במחלקה שלנו שהיו מורים מצוינים. אין רופא ספציפי, אך בניתי לי מודל של רופא מקצועי, אכפתי ואנושי, המבוסס על תכונותיהם של המורים שלי, שאני שואף להיות כמוהו".
מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?
"לזכור שאנחנו אחראים על החיים של החולים, להשקיע ולא לזלזל בעבודה השגרתית ולתת לכל חולה יחס של 100%".
לסיום, אם לא היית רופא...?
"היית מתכנת וגם צלם. התחביב האהוב עלי הוא צילום, תמונות וגם סרטים. ירשתי את החיבה לתחום מאבי ז"ל שאהב מאוד לצלם ולתעד את החיים המשפחתיים ועשה זאת בצורה מופלאה. הוא ממש הקדים את זמנו ודאג כבר לפני 61 שנה שיצלמו בסרט את החתונה שלו עם אמי. הוא גם ביקר בארץ חודש לאחר מלחמת ששת הימים ועשה סרט צבעוני אילם מדהים על ירושלים המשוחררת, שכם, מערת המכפלה, יריחו, ים המלך, בית לחם וקבר רחל.
"אני אוהב לתעד בצילום והרבה לפני עידן הפלאפונים החכמים הסתובבתי תמיד עם מצלמה. כל התמונות מקוטלגות וגם שמורות בענן כך שאני יכול לשלוף אותן כל רגע. אני מצלם במיוחד את המשפחה וכל החיים של הילדים שלי מתועדים, כמעט על בסיס יומי, מאז שנולדו. אני אוהב גם לצלם נופים. בזכות התחביב שלי יש לי אינסוף תמונות של אשתי המנוחה ברוריה, שהלכה לעולמה לפני חמישה חודשים".