ככל שתוחלת החיים ממשיכה לעלות, הנטל שבמחלות קרדיווסקולריות באוכלוסיה המבוגרת ממשיך לעלות והופך את נושא המניעה במחלות אלו לסוגיה בעלת חשיבות רבה לבריאות הציבור. במחקר זה שאפו החוקרים לבדוק את ההשפעות ארוכות הטווח של הענות לטיפול בסטטינים על התמותה ועל התחלואה הקרדיווסקולרית בקרב מבוגרים.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך כמחקר עוקבה היסטורי בעזרת מידע שנאסף בשגרה. המידע נאסף משירותי בריאות כללית, מחוז צפון. במחקר השתתפו מטופלים של "כללית" בני 65 ומעלה שהיו מועמדים לטיפול מניעתי קרדיווסקולרי למשך תקופה של עשר שנים.
החוקרים עשו שימוש במודל רגרסיה על שם COX בשביל להעריך את הקשר בין ההיענות לטיפול בסטטינים לבין תמותה ותחלואה קרדיווסקולרית, תוך כדי תיקון לגורמי סיכון קרדיווסקולריים ותחלואה קשורה.
ניתוח המידע כלל 19,518 מבוגרים בני למעלה מ-65 שהיו תחת מעקב למשך עשר שנים (משך זמן חציוני של 9.7 שנים). תמותה מכל סיבה שהיא היתה נמוכה ב-34% בקרב אלה שנענו לטיפול בסטטינים, בהשוואה לאלה שלא (יחס סיכונים 0.66, רווח בר-סמך 95%: 0.56-0.79). היענות לסטטינים היתה גם קשורה בפחות אירועי תחלואה חריפים על רקע טרשת (יחס סיכונים 0.8, 0.71-0.81).
התועלת שבנטילת סטטינים לא פחתה לאחר גיל 75. תועלת זו נראית הן בגברים והן ובנשים.
מקור:
Eilat-Tsanani S. et al (2019). J Am Geriatr Soc 67:2038–2044, 2019;
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
