חדשות

לכדורגלני עבר סיכוי גבוה לחלות ולמות ממחלות ניווניות של המוח

מחקר של אוניברסיטת גלזגו בקרב כדורגלני עבר מקצוענים מצא: הסיכוי למוות מדמנציה, אלצהיימר ופרקינסון גדול אצלם פי 3.5 לעומת אחרים

שחקן כדורגל נוגח בכדור. אילוסטרציה: שאטרסטוק

מחקר רטרוספקטיבי שנועד להשוות שיעורי תמותה ממחלות נוירו-דגנרטיביות ונוירו-מוטוריות כמו דמנציה, אלצהיימר ופרקינסון בקרב שחקני כדורגל לשעבר, לעומת ספורטאי עילית ואחרים שלא עסקו בעברם בענפי ספורט שיש בהם מגע פיזי, העלה כי לכדורגלנים העבר המקצוענים יש סיכוי של פי 3.5 לחלות ולמות מאוחר יותר מהמחלות הנ"ל. ממצאי המחקר דווחו השבוע ב-New England Journal of Medicine.

ההשוואה בוצעה בין 7,676 כדורגלנים לשעבר שמתו, לבין קבוצת ביקורת שכללה 23,028 אנשים באותה קבוצת גיל. עורכי המחקר מאוניברסיטת גלזגו דיווחו כי בעוד שמצטברים נתונים על הפרעות נוירו-דגנרטיביות שונות שמופיעות בקרב ספורטאי עילית בענפים שונים, בעיקר אלה שיש בהם מגע פיזי, לא נעשתה עד כה בדיקה לשיעורי התמותה והסיבות לה בקרב שחקני עבר לעומת האוכלוסיה הכללית וזאת וגם לעומת סיבות מוות ממחלות אחרות.

המחקר החל לאחר שעלו טענות כי שחקן לשעבר בקבוצת הכדורגל ווסט-ברומיץ' מת בגלל זעזועי מוח שספג, כתוצאה מנגיחות בכדור, במהלך המשחקים שבהם נטל חלק בצעירותו. הוא מת ב-2002 בגיל 59 ומשפחתו טענה כי לקה במחלה ניוונית של המוח. כאשר שיחק, בשנות ה-60 של המאה שעברה, כדור העור שבו השתמשו אז היה כבד יותר מאלה שבהם משחקים כיום. גם היום טוענים מומחי רפואה כי גם בעת שנוגחים פעמים רבות בכדורים הקלים יותר במשקלם, בהם משחקים עתה, עדיין נגרמת פגיעה מוחית שמתבטאת לעתים שנים רבות לאחר שהספורטאי פרש.

במחקר נמצא כי עד גיל 70, שיעור כלל גורמי המוות בקרב הכדורגלנים לשעבר לעומת האחרים היה נמוך יחסית אבל שיעור התמותה ממחלות המוח הניווניות עלה אצל הראשונים לאחר מכן. בקרב שחקני עבר היתה נטייה נמוכה יותר מאחרים באותה קבוצת גיל למות ממחלות שכיחות כמו מחלות לב וסוגי סרטן שונים והם האריכו לחיות בממוצע שלוש שנים ורבע לעומת האחרים. אולם, לאחר גיל 70, המצב השתנה. עוד נמצא כי תכיפות הנפקת המרשמים לתרופות לדמנציה עלתה בקרב הכדורגלנים לשעבר.

במאמר תגובה נלווה לדיווח כתב ד"ר רוברט סטרן מאוניברסיטת בוסטון, העוסק בחקר טראומות מוח בהקשר לספורט, כי במונחים אבסולוטיים השיעור בין מקרי המוות בקרב כדורגלנים לשעבר לעומת אחרים באותה קבוצת גיל היה 1.7% (שחקני עבר) לעומת 0.5% (האחרים). כל המעורבים במחקר, שחקני העבר וקבוצת הביקורת, נולדו בין שנת 1900 ל-1976. במשך תקופה חציונית של 18 שנה מתו מקרב הראשונים 1,180 לעומת 3,807 בקבוצת הביקורת.

ד"ר סטרן הדגיש כי "הממצאים אינם צריכים לייצר פחד או פניקה משום שהם אינם נוגעים לספורטאים העוסקים בענפי פנאי שאין בהם מגע פיזי או בצעירים ובספורטאים חובבים או נשים.

המחקר מומן על ידי איגוד שחקני הכדורגל באנגליה. התקשורת הבריטית הגדירה את הממצאים כ"ציון דרך". כמו כן עלתה דרישה לקיים דיון על סוגיית נגיחות הראש בכדור בהתאחדות הבינלאומית לכדורגל ולקבוע כי בכל מקרה ששחקן נפגע בראשו במהלך המשחק או בעת נגיחה, הוא יוחלף מיד.

נושאים קשורים:  דמנציה,  אלצהיימר,  פרקינסון,  מחלה ניוונית של המוח,  כדורגל,  גורמי מוות,  כדורגל אנגלי,  חדשות
תגובות
 
אנונימי/ת
23.10.2019, 21:27

אי אפשר לבצע מחקר דומה ל " קבוצת ספורטאים" אחרת: מתאגרפים ,מכיוון שתוחלת החיים שלהם אינה מגיעה לגיל הממוצע של תחלואה בדמנציה. הם פשוט מסיימים את חייהם בגיל צעיר ולכולם ברור מדוע.
נגיחות ראש לעומת אגרופים הם יחסית ,ליטוף ובכל זאת........
הרי זה ברור גם ללא מחקר .