לנתק את התלות של חולי אסתמה קשה בסטרואידים

אסתמה אינה "מחלה אחת" והיא כוללת מגוון תת סוגים וביטויי מחלה שונים. בניגוד לתפישה הרווחת, אסתמה אינה רק מחלת ילדות חולפת, ובמקרים רבים גם אם הופיעה בילדות וחלפה, היא נוטה לחזור במהלך החיים הבוגרים.

מרבית מהנטייה לאסתמה היא גנטית, שבנוכחות נטייה זו, חשיפה לגורם סביבתי מזרז ("טריגר") מביאה להופעת המחלה. הגורמים הסביבתיים המוכרים לנו כוללים עישון של ההורים (בעיקר האם) במהלך ההריון ובגיל הינקות וחשיפה לווירוסים ולאלרגנים שונים בגיל הינקות.

מחקרים בשנים האחרונות מצביעים על קשר אפשרי בין המיקרוביום (חיידקים ומיקרובים אחרים הנמצאים במערכת העיכול ובמערכת הנשימה) למחלת האסתמה. המיקרוביום מושפע, בין היתר, משימוש באנטיביוטיקה, סוגי מזון שונים, לידה קיסרית וגורמים נוספים. נכון להיום, הבנתנו בנושא זה עדיין רק בחיתוליה. למי שסובל מאסתמה, החמרות במחלה נגרמות לעתים עקב דלקות ויראליות, חשיפה לאלרגנים ועוד. הדגש היום הוא על טיפול נכון שימנע את התקדמות המחלה והחמרתה - ללא קשר בהכרח לסביבה ולגורמים נוספים שהאדם נחשף אליהם.

הרוב המוחלט של חולי אסתמה סובלים ממחלה בדרגת חומרה קלה עד בינונית, הניתנת לשליטה בקלות יחסית, בעיקר על ידי שימוש במשאפים המכילים קורטיקוסטרואידים + מרחיבי סמפונות. לעומת זאת, אסתמה קשה, שממנה סובלים כ-5% מכלל חולי האסתמה, מהווה בעיה רפואית בוערת וקשה.

זה המקום להדגיש כי קיים הבדל משמעותי בין אסתמה קשה לבין אסתמה שאינה בשליטה. אסתמה שאינה בשליטה נובעת לרוב מאבחנה או מטיפול שגוי ובמקרים רבים בשל אי נטילת הטיפול, או עקב חוסר היענות לטיפול או ליקוי באופן לקיחתו. מאידך, אסתמה קשה מתארת מצב שבו, למרות שהטיפול ניטל בצורה נכונה על ידי החולה ועל אף שקיימת אבחנה נכונה, החולה עדיין סובל מהחמרות ומתסמינים בדרכי הנשימה, זקוק למינונים גבוהים של טיפול בכדי להשתלט על המחלה ולעתים קרובות אף לקבלת טיפול בסטרואידים דרך הפה.

חולי אסתמה קשים צורכים מעל 50% מהמשאבים והטיפולים במחלה, סובלים מפגיעה קשה באיכות החיים, פונים למיון ולמוקדי חירום לעתים קרובות וזקוקים לאשפוזים עקב האסתמה.

בישראל מתים מדי שנה בין 80 ל-100 חולים מאסתמה ועל אף שמוות מהמחלה הפך לנדיר יותר עם התקדמות הטיפולים בה, הסיכון למוות עדיין קיים ובעיקר עבור החולים הסובלים ממהלך מחלה קשה ולא מאוזן.

טיפול באסתמה קשה על ידי סטרואידים פומיים (כדורים) הוא יעיל ביותר אך כרוך בתופעות לוואי רבות וקשות, כולל נטייה לסוכרת, עלייה בלחץ הדם, אוסטיאופורוזיס (בריחת סידן מהעצמות), עלייה במשקל, עלייה בלחץ בעיניים (גלאוקומה), סיכון מוגבר לקטרקט והחלשה של המערכת החיסונית.

עד השנים האחרונות מדובר היה באופציה הטיפולית היחידה עבור חולי אסתמה קשים. לפני כ-15 שנה נרשמה נקודת מפנה עם תרופה ביולוגית שהוכחה כיעילה בעבור חולי אסתמה קשה, וטיפול זה הפחית התלקחויות של המחלה. עם זאת, טיפול זה מומלץ רק בקרב חולי אסתמה קשים שלהם נטייה אלרגית מובהקת.

ידוע כי יש קשר בין תאי "אאוזינופילים", סוג של תאי דם לבנים, לבין מחלת האסתמה. אצל חלק מהחולים עם אסתמה קשה נמצאה רמה גבוהה של אאוזינופילים בדם ובדרכי הנשימה ("אאוזנופיליה").

בשנים האחרונות ניכרת התקדמות של ממש בתחום הטיפול הביולוגי למחלת האסתמה, טיפולים שרובם מנטרלים את הדלקת האאוזנופילית. הטיפולים הביולוגיים החדשים מאפשרים להגיע לשליטה במחלה, הדומה לזו של הסטרואידים, ללא תופעות הלוואי הקשות של טיפול זה. מדובר בטיפולים בעלי מנגנון מעט שונה האחד מהשני אולם המביאים לתוצאה דומה - שיפור ניכר באיזון המחלה, הפחתה בהתלקחויות ובסימפטומים, שיפור בתפקוד הנשימה ושיפור באיכות חייהם של החולים. תרופות ביולוגיות אלו מביאות להפחתה דרמטית בשימוש בתכשירים סטרואידליים פומיים ובחלק ניכר של החולים אף להפסקה מוחלטת של הצורך בשימוש בהם.

לפי סל הבריאות בישראל, על מנת להיות זכאים לקבל את אחד מהטיפולים החדשים, יש להוכיח רמת אאוזיניפילים גבוהה בבדיקת הדם. טיפול בסטרואידים פומיים גורם לירידה בספירת אאוזינופילים בדם, מה שמביא למצב אבסורדי שבו הטיפולים החדשים אינם נגישים בעבור חלק מהחולים הצורכים סטרואידים פומיים כדי לאזן את מחלתם ויש צורך להרחיב את סל התרופות כדי לאפשר להם את הטיפול המיטיבי למחלתם.