דרושים יותר טיפולים יעילים עבור מקרים בתר-זיהומיים של תסמונת המעי הרגיז, בהם הביטוי הקליני העיקרי הוא שלשול (IBS-D). בהתאם לכך, נערך מחקר זה (שהיה אקראי, בעל סמיות כפולה ומבוקר-אינבו) שמטרתו הייתה להעריך את היעילות והבטיחות של טיפול פומי עם גלוטאמין במטופלים שפיתחו IBS-D, עם חדירות מעי מוגברת בעקבות זיהום במערכת העיכול.
עוד בעניין דומה
מטופלים מבוגרים שעמדו בהגדרות ההכללה הוקצו אקראית לטיפול עם גלוטאמין (5 גרם, 3 פעמים ביום) או עם אינבו למשך 8 שבועות. נקודת הסיום הראשית של המחקר הייתה הפחתה של 50 נקודות ומעלה לפי שיטת הניקוד לחומרת תסמונת המעי הרגיז (IBS-SS). נקודות סיום משניות היו ניקוד IBS-SS גולמי, שינוי בתדירות היומית של פעולות המעיים, צורת הצואה (לפי סולם בריסטול), וחדירות המעי.
54 מטופלים שקיבלו גלוטאמין ו-52 מטופלים שקיבלו אינבו השלימו את תקופת המחקר בת 8 השבועות. נקודת הסיום הראשית התרחשה אצל 43 נוטלי גלוטאמין (79.6%) ו-3 נוטלי אינבו (5.8%). בנוסף, טיפול עם גלוטאמין הפחית את ממוצעי כל נקודות הסיום המשניות: ניקוד IBS-SS לאחר 8 שבועות (301 לעומת 181, P<0.0001), תדירות יומית של פעולות מעיים (5.4 לעומת 1.0±2.9, P<0.0001), ניקוד לפי סולם בריסטול (6.5 לעומת 3.9, P<0.0001) וחדירות מעי (0.11 לעומת 0.05, P<0.0001). חדירות-יתר של המעי (יחס מוגבר של לקטולוז למניטול בשתן) תוקנה בקרב קבוצת המטופלים עם גלוטאמין, אך לא בקבוצת הביקורת. מספר האירועים החריגים ושיעורי הפסקת המחקר כתוצאה מהתרופה הנחקרת, היו נמוכים ודומים בשתי הקבוצות. לא נצפו אירועים חריגים רציניים במהלך המחקר.
החוקרים הסיקו שטיפול עם תוסף תזונתי פומי של גלוטאמין שיפר באופן דרמטי ובטיחותי את כל נקודות הסיום העיקריות הקשורות לתסמונת המעי הרגיז, של מטופלי IBS-D עם חדירות-יתר של המעי לאחר זיהום במערכת העיכול. ראוי לערוך ניסויים קליניים אקראיים וגדולים בכדי לאמת ממצאים אלה, להעריך את התועלת בהיבט איכות החיים של המטופלים, ולחקור את המנגנונים התרופתיים שבבסיס הממצאים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
