לאחרונה נכנסה לתוקף הרפורמה בקנאביס הרפואי, שנועדה להבטיח שהמטופל יקבל חומר איכותי ואחיד, כחלק מתהליך ה"מדיקליזציה" המקדם את ההתייחסות לקנאביס רפואי כתרופה. ישראל היא מדינה מובילה בעולם במחקר, בייצור וברגולציה של התחום, כמו גם בהיקף השימוש בקנאביס הרפואי. לאחרונה מתגברים הקולות הקוראים להקל עוד יותר על השימוש בקנאביס, הן לשימוש רפואי ולהבדיל ללגליזציה של הסם, ועוד כחלק ממערכת הבחירות. כדי לקיים דיון אינטליגנטי בנושא, מן הראוי שהציבור יכיר את העובדות בקשר לקנאביס.
עוד בעניין דומה
העדויות המחקריות באשר ליעילותו של הקנאביס לגבי מרבית המצבים הרפואיים שעבורם הוא ניתן הן דלות. רוב הנתונים קיימים באשר לחומר הפעיל THC, שהוא גם החומר הפעיל על המוח הגורם למירב תופעות הלוואי, ולא אודות החומר הפעיל CBD ועוד 150 חומרים פעילים.
בנוגע לכאב כרוני, גוף המחקר העיקרי נוגע בסוג אחד בלבד של כאב, הכאב ממקור עצבי, שאינו שכיח. אמנם קנאביס הפחית כאב כרוני ב-30% יותר מפלצבו, אבל בעוד שהיה צורך לטפל ב-24 אנשים כדי לראות שיפור באחד, נזק נגרם לאחד משישה אנשים.
קנאביס מאושר לשימוש על ידי הגופים המקצועיים המובילים בעולם למצבים בודדים. נזקי השימוש הממושך בו למוח, לרבות הפרעה ללמידה, לזיכרון, לריכוז ולקואורדינציה המוטורית, והעלייה בהתפרצות סיכיזופרניה, לעומת זאת, ידועים היטב. אמת, לחברות התרופות הגדולות אין ענין במחקר בתחום משום שלא יניב להן רווחים, אבל קיימים גופים רבים אחרים בעלי עניין שיכלו לייצר גוף ידע מבוסס דיו, אך אלה לא הרימו את הכפפה.
ההתוויות המאושרות לשימוש בקנאביס רפואי בישראל הן מהרחבות בעולם ובהתאם המספר הגדול של מטופלים, המגיע היום לכ-50 אלף, מספר שיא ביחס לגודל האוכלוסיה. נשאלת השאלה האם תועלתה של המדיניות המרחיבה הקיימת בארץ, המסייעת למטופלים במצבים רפואיים קשים, עולה על נזקה בהרחבת מעגל המטופלים ללא התוויה רפואית מוצדקת? האם השימוש הרחב בקנאביס רפואי בארץ ניזון מהנטייה החברתית הרווחת שיש להימנע מכאב בכל מחיר, ומהרצון להחליף את הצריכה האישית, האסורה על פי חוק, בשימוש תחת אישור רפואי? מי רוצה לסמם את העם?
לא בכדי לא צלח הניסיון של משרד הבריאות להכשיר קבוצה גדולה של רופאים בקופות החולים כמוסמכים לאשר את השימוש בקנאביס רפואי, כדי לתת מענה לביקוש הרב. זאת משום שהרופאים המורשים חשים לא פעם שמופעל עליהם לחץ לאשר מרשם לקנאביס רפואי גם כאשר ההתוויה הרפואית אינה ברורה וקיימת זליגה לשוק השחור.
לו היה נרשם קנאביס רפואי בארץ לפי ההתוויות המקובלות בעולם היה מספר המטופלים נחתך ב-95%. ובכלל, השימוש בנוגע לקנאביס רפואי במונחי שוק של היצע וביקוש, כשבמשרד הבריאות עצמו משתמשים במושג "צרכני קנאביס" במקום במונח "מטופלים", מעורר את החשש שהרגולטור בעצמו התבלבל. יש להבדיל בין לגליזציה של השימוש האישי בקנאביס שהיא עניין חברתי ופוליטי, לבין הטיפול הרפואי שהדיון בו אין מקומו בזירה הפוליטית אלא המקצועית. ממתי פוליטיקאים מתערבים באיכות התרופות ובאופן השימוש בהן ?
השימוש הרפואי בקנאביס ראוי שיעבור הסדרה, כפי שמשרד הבריאות עושה. מסוף המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-20 ייחסו לחומרים רדיואקטיבים סגולות מרפא והם נמכרו באופן חופשי, עד שהתברר נזקם. גם תרופות אופיאטיות נרשמו לטיפול בכאב בהיקפים הולכים ועולים עד שהתחוורו מימדי המגיפה הקטלנית שגרמו. למרות העניין העסקי הרב בקנאביס רפואי, ואולי דווקא בגללו, צריך שהטיפול בו יתבסס על מידע בדוק, במצבים מוגדרים היטב ובמינונים מווסתים, שאם לא כן נתעורר בארץ ביום מן הימים למגיפה חדשה.