מחלת כליות סופנית

טיפול פליאטיבי במטופלים עם מחלת כליות סופנית הסובלים מבטן כירורגית חריפה

מחקר מצא כי מטופלים עם מחלת כליות סופנית אשר סובלים מבטן כירורגית חריפה, נמצאים בסיכון מוגבר לתמותה וירידה תפקודית. לכן יש לתת את הדעת על מתן טיפול פליאטיבי במטופלים אלו ולהפחית טיפול תומך שאינו מועיל

בדיקת CT של הבטן (צילום: אילוסטרציה)

מחלת כליות סופנית (End Stage Renal Disease, ESRD) הינה מצב מסכן חיים אשר הרבה פעמים מסתבך על ידי מצב חירום חריף, שמקורו בבטן. טיפול פליאטיבי הודגם בעבר כאמצעי משפר איכות חיים במטופלים עם מחלות חמורות ולמרות זאת עדיין נמצא בשימוש מועט. השערת המחקר הייתה כי למטופלים עם מחלת כליות סופנית הסובלים ממצבי חירום חריפים בבטן, יש צרכים גבוהים מבחינת טיפול פליאטיבי, צרכים שאינם מקבלים מענה.

מטרת המחקר הייתה לאפיין את התוצאים של מטופלים עם מחלת כליות סופנית הסובלים מבטן כירורגית, כמו גם להגדיר את דפוסי השימוש בטיפול פליאטיבי ולזהות אזורים של צורך בטיפול פליאטיבי, שאינו מקבל מענה. בוצע מחקר רטרוספקטיבי אשר התבסס על נתונים מתוך מאגר מדגם לאומי של מטופלים מאושפזים (National Inpatient Sample database, המחקר בוצע בניוארק, ניו ג'רזי), בין השנים 2009 ל-2013.

המשתתפים זוהו על ידי קודים של ICD-9, עבור אלו בגילאי 50 ומעלה עם אבחנה קיימת של מחלת כליות סופנית, אשר סבלו ממצב חירום חריף שמקורו בבטן. האבחנות שנכללו היו נקב (Perforation) במערכת העיכול, חסימה או איסכמיה.

התוצאים כללו את שיעור הטיפול הפליאטיבי, תמותה במהלך האשפוז, עצמאות המטופל בשחרור (לדוגמא שחרור למוסד תומך) ואינטנסיביות הטיפול. רגרסיה לוגיסטית רבת משתנים שימשה לזיהוי גורמים מנבאים לטיפול הפליאטיבי.

סך כולל של 9,363 מטופלים ההתאימו לקריטריונים ונכללו במחקר; 24% עברו ניתוח, 16% נפטרו בבית החולים ו-43% שוחררו למגורים במוסד (Dependent living). מתוך מקרי התמותה בבית החולים, 23% מהמטופלים קיבלו טיפול פליאטיבי. רק 4% מהמטופלים ששרדו ושוחררו למוסד תומך קיבלו טיפול פליאטיבי. התמותה הניתוחית הייתה 26%. הטיפול הפליאטיבי נוצל פחות במטופלים ניתוחיים מאשר מטופלים לא ניתוחיים. הטיפול הפליאטיבי נמצא קשור למשך אשפוז קצר יותר. גורמים מנבאים לטיפול פליאטיבי כללו עלייה בגיל, החומרה של מחלת הבסיס, גזע לבן, בתי חולים לימודיים ואזור מערב המדינה.

מסקנת המחקר הייתה כי למטופלים עם מחלת כליות סופנית אשר אושפזו למקרי חירום בטניים היה סיכון גבוה יותר לתמותה ולצורך בתמיכה תפקודית. למרות זאת, רק מעטים מקבלים טיפול פליאטיבי וקיים במקביל שימוש גבוה בטיפול תומך שאינו מועיל, בשלבי סוף החיים.

מקור: 

Singh R. et al. (2019) Journal of Palliative Medicine. 22, 635

נושאים קשורים:  מחלת כליות סופנית,  טיפול בסוף החיים,  מחקרים
תגובות