לחולי סוכרת שעברו אוטם בשריר הלב המלווה בעליית מקטע STי(STEMI) יש שיעורים מוגברים של תמותה באשפוז, לעומת מטופלים שעברו STEMI אך לא סובלים מסוכרת במקביל. מכיוון שהתפקוד הלבבי והכלייתי הם המשתנים העיקריים הקשורים לתוצאי STEMI, השערתו של מחקר זה הייתה שייתכן ואותה תמותה מוגברת בקרב חולי סוכרת תלויה בתפקוד הכלייתי והלבבי הלקויים אצל אותם חולים.
עוד בעניין דומה
מחקר רטרוספקטיבי זה כלל 5,152 מטופלים שעברו STEMI וטופלו עם צינתור ראשוני. בזמן הקבלה לאשפוז הוערכו מקטע הפליטה של החדר השמאלי בלב, וקצב הסינון הכלייתי המשוער. נקודת הסיום הראשית הייתה תמותה במהלך האשפוז. נקודת הסיום המשנית הוגדרה כשילוב של תמותה במהלך האשפוז, הלם לבבי, ופגיעה כלייתית חריפה.
879 מתוך המטופלים (17%) היו חולי סוכרת. חולי סוכרת התייצגו עם שיעור היארעות גבוה יותר (P<0.001 עבור כל ההשוואות) של גודל מקטע פליטת חדר שמאל 40% ומטה (30% לעומת 22%), קצב סינון כלייתי 60 מיליליטר/דקה/1.73 מטר רבוע ומטה (27% לעומת 18%), או שניהם (12% לעומת 6%). שיעור התמותה במהלך האשפוז היה גבוה יותר בקרב חולי סוכרת לעומת מטופלים ללא סוכרת (6.1% לעומת 3.5%, P=0.002), עם יחס סיכויים לא מותאם של 1.81 (רווח בר-סמך 95%, 1.31-2.49, P<0.001). עם זאת, לאחר התאמה לתפקוד לבבי ותפקוד כלייתי, סוכרת כבר לא הייתה קשורה לסיכון מוגבר לתמותה (יחס סיכויים 1.03, רווח בר-סמך 95%, 0.68-1.56, P=0.89). מגמה דומה נצפתה בהתייחס לנקודת הסיום המשנית, עם יחס סיכויים לא מותאם עבור סוכרת של 1.52 (רווח בר-סמך 95%, 1.25-1.85, P<0.001), כאשר לאחר התאמה לתפקוד לבבי וכלייתי יחס הסיכויים היה 1.07 (רווח בר-סמך 95%, 0.85-1.36, P=0.53).
החוקרים הסיקו שמחקרם מצביע על כך שהתמותה והתחלואה המוגברות במהלך אשפוז של חולי סוכרת שעברו STEMI, נובעות בעיקר מהתפקוד הלבבי והכלייתי הלקויים שלהם.
מקור: