מחקרים

חשיפה סביבתית בשילוב זיהום ויראלי כרוני מעודדים אוטואימוניות דמויית זאבת אדמנתית מערכתית

במחקר זה שבוצע בעכברים נמצא כי חשיפה לוירוס ה-LCMV יחד עם חשיפה לסיליקה, אך לא אחד מהם, מובילים להתפתחות נוגדנים ותסמינים דמויי זאבת אדמנתית מערכתית

15.08.2019, 16:19

ישנן ראיות רבות כי ביטויין של מחלות אוטואימוניות תלויות בגורמים סביבתיים וגנטיים. מבין הגורמים הסביבתיים האפשריים, חשיפה תעסוקתית לסיליקה וזיהומים ויראליים נקשרה להתפתחות זאבת אדמנתית מערכתית ומחלות אוטואימוניות אחרות בבני אדם ובמודל עכבר.

בעבודה זו החוקרים שיערו כי סיליקה וחשיפה ויראלית פועלים באופן סינרגיסטי ומובילים לביטויים אוטואימוניים באופן "יעיל" יותר מאשר כל אחד מהגורמים לבדו ובפרט בפרטים עם פרה-דספוזיציה גנטית נמוכה.

החוקרים בעבודה זו מצאו כי זיהום על ידי LCMVי(lymphocytic choriomenigitis virus) במודל עכבר בשלב מוקדם בחיים ולאחר מכן חשיפה לסיליקה בבגרות הובילו להיווצרות נוגדנים דמויי לופוס כנגד מספר אנטיגנים גרעיניים ובכלל זה כרומטין, RNP, Sm. בהמשך התפתחה פגיעה כלייתית. העבודה בוצעה בעכברי C57BL/6 שאינם אוטו-אימוניים. בניגוד לכך, חשיפה ל-LCMV או לסיליקה אך לא לשניהם יחד לא הובילה להשפעה פתולוגית בעכברים אלה.

תוצאות אלו תומכות בתאוריית ה"פגיעה המרובה" באוטואימוניות שלפיה חשיפה לגורמים סביבתיים שונים משפיעה על מסלולים חיסוניים אשר יחד עם נטייה גנטית ומגבירים את הסיכון לאוטואימוניות מעל לסף הקריטי הדרוש ליצירת תסמינים קליניים.

מקור: 

Gonzalez-Quintial, R. et al. (2019) Clinical Immunology. 205, 75

נושאים קשורים:  מחקרים,  לופוס,  עכברים,  אוטואימוניות,  נטיה גנטית,  חשיפה סביבתית,  סיליקה,  זיהום ויראלי
תגובות