מחקרים

ונטוקלקס-אובינוטוזומאב במטופלים עם לוקמיה לימפוציטית כרונית ותחלואה נלווית (coexisting conditions)

במחקר נמצא כי במטופלים עם CLL ותחלואה נלווית שלא קיבלו טיפולים קודמים, טיפול עם ונטוקלקס-אובינטוזומאב מוביל לשרידות ללא התקדמות מחלה ארוכה יותר מאשר טיפול עם כלורמבוציל-אובינטוזומאב

20.06.2019, 14:38

ונטוקלקס (Venetoclax) הינה תרופה המעכבת את BCL2 אשר הודגמה כבעלת פעילות בחולי לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL). עם זאת, יעילותה בשילוב עם תרופות אחרות המשמשות לטיפול בחולי CLL עם תחלואה נלווית אינה ידועה.

מחקר פאזה 3 זה מסוג "תווית פתוחה" בחן את הטיפול עם ונטוקלקס ואובינוטוזומאב (obinutuzumab) בחולי CLL עם תחלואה נלווית שלא קיבלו טיפולים קודמים. במחקר השתתפו חולי CLL עם ציון 6 ומעלה בסולם Cumulative Illness Rating (ציונים בסולם נעים בין 0-56 כאשר ציונים גבוהים מצביעים על פגיעה קשה יותר בתפקוד איברים) או פינוי קראטינין מחושב הקטן מ-70 מילילטר לדקה. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבל ונטוקלקס-אובינוטוזומאב או כלורמבוציל-אובינטוזומאב. התוצא העיקרי שנבדק היה שרידות ללא התקדמות מחלה אשר הוערכה על ידי חוקר. הבטיחות של כל פרוטוקול טיפולי הוערכה גם כן.

במחקר השתתפו 432 מטופלים (גיל חציוני, 72; ציון Cumulative Illness Rating,י8; פינוי קראטינין חציוני, 66.4 מיליליטר/דקה) אשר עברו חלוקה אקראית לשתי הקבוצות (216 מטופלים בכל קבוצה). לאחר זמן מעקב חציוני של 28.1 חודשים, בקבוצת הונטוקלקס-אובינוטוזומאב התרחשו 30 מקרי התקדמות מחלה או תמותה בעוד שבקבוצת הכלורמבוציל-אובינטוזומאב התרחשו 77 מקרים (יחס סיכונים, 0.35; רווח בר-סמך 95%, 0.23-0.53; p<0.001). שרידות ללא התקדמות מחלה, על פי הערכת קפלן-מאייר, לאחר 24 חודשים הייתה גבוהה יותר באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת הונטוקלקס-אובינוטוזומאב מאשר בקבוצת הכלורמבוציל-אובינטוזומאב: 88% (רווח בר-סמך 95%, 83.7-92.6) לעומת 64.1% (57.4-70.8). יתרון זה הודגם גם במטופלים עם מחיקת, מוטציית או מחיקת ומוטציית TP53 ובמטופלים עם גנים המקודדים לשרשראות הכבדות של אימונגלובולינים שלא עברו מוטציה. נויטרופניה מדרגה 3 או 4 התרחשה ב-52.8% מהמשתתפים בקבוצת הונטוקלקס-אובינוטוזומאב וב-48.1% מהמשתתפים בקבוצת הכלורמבוציל-אובינטוזומאב. זיהומים מדרגה 3 ו-4 התרחשו ב-17.5% ו-15.0% ממשתתפי שתי הקבוצות, בהתאמה. שיעור התמותה מכל סיבה היה 9.3% בקבוצת הונטוקלקס-אובינוטוזומאב היה ו-7.9% בקבוצת הכלורמבוציל-אובינטוזומאב. כלל ההבדלים הללו לא נמצאו כבעלי מובהקות סטטיסטית.

החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם CLL ותחלואה נלווית שלא קיבלו טיפולים קודמים, טיפול עם ונטוקלקס-אובינטוזומאב מוביל לשרידות ללא התקדמות מחלה ארוכה יותר מאשר טיפול עם כלורמבוציל-אובינטוזומאב.

מקור: 

Fischer, K. et al. (2019) NEJM. 380(23), 2225

נושאים קשורים:  מחקרים,  לוקמיה לימפוציטית כרונית,  ונטוקלקס,  אובינוטוזומב,  שרידות ללא התקדמות מחלה,  תחלואה נלווית