הפחתת רמות LDL-C על ידי סטטינים מהווה אסטרטגיה מרכזית במניעה שניונית של תסמונת כלילית חריפה (acute coronary syndrome-ACS). עם זאת, מחקרים בודדים בחנו שימוש בסטטינים לפני הקבלה לבית החולים ורמות LDL-C בזמן הקבלה לבית החולים במטופלים עם ACS ורקע של אוטם שריר הלב או רה-וסקולריזציה.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במסגרת פרויקט ה-Improving Care for Cardiovascular Disease בסין. פרויקט זה הינו פרויקט לאומי בהשתתפות 192 בתי חולים. נכון למאי 2018, 80,282 מטופלים עם תסמונת כלילית חריפה הוכללו במחקר. רמות LDL כולסטרול נלקחו מבדיקת הליפידים בעת הקבלה לבית החולים.
החוקרים מצאו כי מתוך 80,282 מטופלים עם ACS, ל-6,523 היה רקע של אוטם שריר הלב או רה-וסקולריזציה. מתוכם, 50.8% קיבלו טיפול להפחתת ליפידים לפני האשפוז (מונותרפיית סטטינים ב-98.4% מהמקרים ושילוב תרופתי ב-1.2%). ל-30.1% מהמטופלים היו ערכי כולסטרול LDL הקטנים מ-70 מ"ג/ד"ל. 36.1% מהמטופלים שקיבלו סטטינים לפני הקבלה לבית חולים השיגו רמות כולסטרול LDL הקטנות מ-70 מ"ג/ד"ל לעומת 24.0% מהמטופלים שלא נטלו סטטינים (p<0.001). בזמן השחרור מבית החולים, 91.8% מהמטופלים טופלו עם מונותרפיית סטטינים ומתוכם 90.7% במינון בינוני ללא קשר לשימוש הקודם בסטטינים ורמות הכולסטרול LDL בקבלה.
החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם ACS ורקע של אוטם שריר הלב או רה-וסקולריזציה, מחצית המטופלים לא קיבלו סטטינים לפני הקבלה לבית החולים ורובם לא השיגו ערכי כולסטרול LDL הקטנים מ-70 מ"ג/ד"ל למרות שימוש קודם בסטטינים. החוקרים מסכמים כי האשפוז מהווה נקודת התערבות חשובה בה ניתן להתחיל טיפול בסטטינים באוכלוסיית המחקר הנמצאת בסיכון קרדיווסקולרי גבוה.
מקור: