חדשות

תוצאות מחקר ישראלי מקיף: תועלת מתן סטטינים בחולי לב עם אי ספיקת כליות

המחקר שבוצע ב"שיבא" ונחשב למקיף מסוגו בישראל העלה כי מתן סטטינים להורדת שומני הדם מפחית תמותה ותחלואה גם בחולי לב עם תפקוד כלייתי ירוד

השפעה של טיפול בסטטינים טרם ניתוח לב וכלי דם
טיפול בסטטינים. אילוסטרציה

מחקר חדש העלה שטיפול סטטינים להורדת שומני הדם מפחית תמותה ותחלואה גם בחולי לב עם הפרעה קשה בתפקוד הכלייתי. דיווח על המחקר פורסם ב-Atherosclerosis.

את המחקר הוביל פרופ' מיכאל שכטר, קרדיולוג בכיר ומנהל היחידה למחקרים קליניים במערך הלב במרכז הרפואי שיבא בשיתוף ד"ר שרון נתנזון, פרופ' שלומי מטצקי, ד"ר רואי בייגל, ד"ר זאזא יעקובישוילי ופרופ' אילן גולדנברג.

עורכי המחקר ציינו כי ידוע שכולסטרול הוא גורם הסיכון המרכזי למחלות לב, שבץ מוחי וכלי דם  כמחצית ממקרי המוות בעולם המערבי נגרמים כתוצאה ממחלות לב. עם הצטברות הידע הרפואי על טרשת העורקים, גוברת ההכרה בחשיבות הטיפול ביתר כולסטרול להפחתה בתחלואה ובתמותה שמקורם במערכת הקרדיווסקולרית.

בספטמבר לפני שנה פורסמה סקירה ב-Lancet שביצעו חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד בבריטניה והם מצאו שמתן סטטינים לעומת תרופות דמה (פלצבו) מפחית את הסכנה לאירוע וסקולרי עיקרי - תמותה מאוטם שריר הלב, שבץ מוחי, צורך בצנתור טיפולי וניתוח מעקפים - בכ-25% לכל ירידה של 1 מילימול/ליטר/שנה בכולסטרול "הרע" (LDL).

ההשפעה המטיבה של סטטינים תלויה במידת הסכנה למחלת לב של כל חולה ובכמה הושגה הצלחה בהורדת רמת ה-LDL.

לדוגמא, הורדת LDL ב-2 מילימול/ליטר (77 מ"ג/ד"ל) במתן סטטינים שעלותם נמוכה יחסית (ליפיטור 40 מ"ג ליום) למשך חמש שנים ל- 10,000 חולים, תמנע אירוע וסקולרי עיקרי ב-1,000 חולים (שיעור של 10% תועלת) למניעה שניונית – כלומר חולים שהיה להם אירוע לב בעבר - וב-500 חולים (5% תועלת) בחולים למניעה ראשונית, שהם בסיכון מוגבר אולם ללא מחלת לב בעבר.

כמו כן נמצא כי התועלת של הסטטינים נמשכת ככל שנוטלים אותם שנים רבות יותר. עם זאת, מתן ארוך טווח כרוך בסכנה של כאבי שרירים (מיופתיה), סוכרת ושבץ מוחי על רקע דימום. מחברי המחקר הנוכחי ציינו שטיפול בסטטינים ל-10,000 חולים למשך חמש שנים עלול לגרום לחמישה מקרים של כאבי שרירים, 100-50 מקרים חדשים של סוכרת ולחמישה עד עשרה מקרים של שבץ מוחי בשל דימום מוחי.

החוקרים גם הצביעו על כך שמחלת כליות כרונית מהווה גורם סיכון למוות ולאירועי לב, אלא שהתועלת של מתן סטטינים בחולים לאחר אוטם חד בשריר הלב הסובלים מאי ספיקת כליות לא היתה ברורה היטב עד כה.

המחקר הנוכחי היה רטרוספקטיבי, מבוסס על נתונים על 8,945 חולים לאחר אוטם חד בשריר הלב מכל בתי החולים במדינת ישראל בין השנים 2006 ועד 2016.

החולים במחקר חולקו לשלוש קבוצות בהתאם לתפקוד הכלייתי המחושב שלהם ל"תפקוד טוב" (פינוי כלייתי מחושב מעל 60 סמ"ק/דקה/1.75 מ2), "תפקוד בינוני" (פינוי כלייתי מחושב 59-30)  ו"תפקוד ירוד" (פינוי כלייתי מחושב פחות מ-30).

בנוסף נעשה מעקב אחרי שיעורי התמותה ואירועים קליניים כמו אשפוז בשל אי ספיקה, שבץ מוחי, צנתור כלילי במהלך האשפוז וכן שבעה ימים, 30 יום ושנה לאחריו.

זה היה המחקר המקיף ביותר מסוגו שבוצע בישראל בנושא הזה. מבין 8,945 החולים לאחר אוטם חד בשריר הלב נמצאו 6,501 (72%) עם תפקוד כלייתי "טוב",  1,919 (22%) עם תפקוד כלייתי "בינוני" ו-525 (6%) חולים עם תפקוד כלייתי "ירוד".

בעוד שלא חל שינוי משמעותי במתן הסטטינים בחולים עם תפקוד כלייתי "טוב" ו"בינוני" שבין השנים 2016-2006 עמד על כ-90%, אצל החולים עם תפקוד כלייתי "ירוד" חל שיפור משמעותי במתן הסטטינים. בין השנים 2013-2006 רק כ-77% מהחולים באוטם חד בשריר הלב ותפקוד כלייתי "ירוד" קיבלו סטטינים ואילו בשנת 2016 חלה עלייה משמעותית, ל-90%.

בכל שלוש הקבוצות שבהן נעשתה הערכה לגבי תפקוד הכליות נמצאה ירידה משמעותית בתמותה על סמך מעקב של שנה אצל החולים שקיבלו סטטינים, לעומת אלה שלא קיבלו טיפול בתרופות אלו לאחר אוטם חד בשריר הלב, כולל אלה עם תפקוד כלייתי ירוד.

במעקב של שנה לאחר אירוע האוטם בשריר הלב, מתן הסטטינים היה קשור בירידה משמעותית של 64% , 65% ו-74% בתמותה בחולים עם תפקוד כליייתי "טוב", "בינוני" ו"ירוד", בהתאמה.

בחולים עם תפקוד כלייתי "ירוד" נמצאה ירידה משמעותית בתמותה אצל אלה שנטלו סטטינים לעומת אלה שלא נטלו סטטינים במעקב של שבעה ימים, 30 יום ושנה לאחר אוטם שריר הלב: במעקב של שנה נפטרו 29% מהחולים עם תפקוד כלייתי "ירוד" שנטלו סטטינים  לעומת 65% שלא נטלו.

בכל קבוצה משלוש הקבוצות שעברו הערכה לעניין התפקוד הכלייתי,  מתן סטטינים היה קשור בירידה משמעותית בתמותה הן במעקב קצר והן במעקב ארוך שנעשו לאחר אוטם חד בשריר הלב וזאת גם לאחר תיקון והתייחסות לגורמי סיכון וטיפולים אחרים.

מסקנת החוקרים היתה: בין השנים 2016-2006 חל שיפור רב במדינת ישראל במתן התרופות מקבוצת הסטטינים לחולים באוטם שריר הלב עם תפקוד כלייתי "ירוד". לכן, מתן סטטינים לחולים באי ספיקת כליות הוא אבן יסוד בטיפול בהם כדי להפחית בתחלואה ובתמותה לאחר אוטם שריר הלב.

נושאים קשורים:  פרופ' מיכאל שכטר,  סטטינים,  אי-ספיקת כליות,  שיבא,  חדשות,  LDL,  מחקר ישראלי
תגובות
 
17.06.2019, 20:55

מי מימן את המחקר?

18.06.2019, 05:00

המחקר נערך ע"י חוקרים מבתי חולים שונים ובסיוע מטה ACSIS שהוא מטה ללא מטרת רווח שבודק את אירועי הלב במדינת ישראל אחת לשנתיים. המחקר ללא מימון של חברות התרופות או הפארמה וכולו ע"י מטה ה ACSIS הישראלי.

18.06.2019, 05:54

המחקר בוצע כאמור ללא תמיכה כספית של חברות התרופות. המחקר בוצע ממרשם ארצי אשר מתקיים בחסות של החוג לטיפול נמרץ והאיגוד הקרדיולוגי בישראל במטה הACSIS הישראלי.

17.06.2019, 23:31

מחכה להערותיו והארותיו של ד״ר ניר צבר.
בעיני הוא הבר סמכא בקשר לסטטינים.

29.07.2019, 07:09

וואו, תודה, קטונתי. הנה משהו: מחקר רטרוספקטיבי איננו מספיק להוכחת קשר סיבתי. כאשר אין הקצאה אקראית, מטופלים שנוטלים סטטינים יכולים להיות שונים במגוון אין סופי של פרמטרים ממטופלים שאינם נוטלים סטטינים (למשל - נמצאו הבדלי גיל, נטיה לבצקת ריאות, פרפור עליות (טבלה 2A) וייתכנו גם הבדלים לא מדידים ברגישות לתרופות, נגישות לתרופות ועוד ... לא ניתן 'לנרמל' אין סוף ערפלנים). מכאן חשיבותו ויתרונותיו של מחקר המבוסס על הקצאה אקראית במניעת הטיית בחירה. מי ייתן ונזכה למימון ציבורי לא-תלוי של מחקרי RCT התערבותיים.