בימים אלה מציינים בעולם 500 שנה למותו של לאונרדו דה וינצ'י – מגדולי האישים מרובי הכשרון שידעה האנושות – טאלנט, גאון בלא מובן המילה: צייר אמן, ממציא, אדריכל, מהנדס, מדען ופסל. דה וינצ'י יצר כ-750 רישומים אנטומיים המפרטים את מבנה גוף האדם, הם צוירו בפרטיות גמורה, ייתכן שאף בחשאי. הוא ניגש לעסוק באנטומיה ללא דעות קדומות וסמך רק על תצפיותיו ועל נסיונו.
עוד בעניין דומה
ברישומים האנטומיים שלו ניכר היטב כושר הבחנה וגם יכולת טכנית. יש טוענים שמבחינות מסוימות הוא "אבי האנטומיה" – הגם שלא תרם במיוחד לקידום הרפואה ורשמית מי שהתפרסם בתואר הזה הוא בכלל בנו של רוקח פלמי בשם אנדריאס וזאליוס, שנולד חמש שנים לאחר מותו של דה וינצ'י.
בכתב העת של החברה המלכותית הבריטית לרפואה (Journal of the Royal Society of Medicine ) פורסם לאחרונה מחקר של ד"ר דויד לאזרי (Lazzeri), רופא-מומחה לניתוחים פלסטיים משקמים ולכירורגיה אסתטית בבית החולים "וילה סאלאריה" ברומא, שבו הוא טוען כי דה וינצ'י חווה כנראה פגיעה עצבית קשה שמנעה ממנו את היכולת להמשיך ולצייר בשנותיו האחרונות. ד"ר לאזרי ועמיתו הנוירולוג ד"ר קארלו רוסי טוענים כי האמן הגדול לקה בשבץ שהותיר אותו נכה ובעקבותיו נמנע ממנו לאחוז היטב במכחול הציירים שלו, בעיפרון לצורך רישומים ובלוח הצבעים (פאלטה).
במשך שנים רבות ניהלו היסטוריונים ויכוחים בשאלה באיזו יד השתמש דה וינצ'י כדי לצייר ולרשום. היו שטענו, על סמך אנליזה מדוקדקת של ציוריו, כי היה איטר יד ימין, כלומר השתמש בשמאל. אולם, במסמכים ביוגרפיים שנתגלו בעשורים האחרונים הועלתה הסברה שצייר ביד ימין את ציוריו, לרבות האנטומיים.
עתה נבחנו לצורך המחקר החדש שתי יצירות שבהן נראה דה וינצ'י בשנותיו האחרונות. האחת, פורטרט של אמן שחי במחוז לומברדיה, ג'ובני אמברוג'יו פיג'ינו שמו, שצייר את דה וינצ'י בגיר אדום. כאשר מתבוננים היטב בציור רואים שכף ידו הימנית נתונה בכפלי לבושו אבל ניכרת נוקשות באצבעותיו. בחלקן הן מעוקמות כמו טפרים.
מחברותיו של דה וינצ'י היו חבויות ולא נתגלו במשך יותר מ-200 שנה. מההערות שלצד הרישומים ניכר שהתכוון לכתוב מסה על האנטומיה של גוף האדם יחד עם רופא מהעיר וורונה, מרקו אנטוניו דה-לה טורה, שנחשב בזמנו לחדשן בהוראת האנטומיה
"הציור מראה את מנח האצבעות בעקבות עווית שרירים שלאחר שבץ. נראה כי עבר פגיעה בעצב הגומד – ulnar palsy – והאצבעות התעוותו לצורת טפר (מה שמכונה Claw Hand). עצב הגומד יוצא מהכתף עד לקצה האצבע הקטנה בכף היד ושולט כמעט בכל השרירים שמאפשרים תנועה עדינה של האצבעות (מוטוריקה). השבץ גרם לטראומה קשה לזרוע ולחולשתה", כתבו החוקרים.
עם זאת ציינו בדיווחם כי אין בידיהם דיווחים על ירידה קוגניטיבית או פגיעה אחרת בתנועתיות. "ייתכן שזה ההסבר מדוע השאיר דה וינצ'י לא מעט ציורים מבלי שהשלים אותם בחמש שנותיו האחרונות ובכלל זה גם ה"מונה ליזה" המפורסמת. עם זאת, באותן שנים, כאשר חדל לצייר המשיך ללמד וכנראה שגם המשיך לשרטט ולאייר.
ציור אחר שעבר את האנליזה לצורך המחקר הזה מתאר אדם מנגן בכלי מיתרים בשם לירה דה-בראקיו, שהיה פופולרי בתקופת הרנסנס. הדמות שבציור זוהתה לא מכבר כלאונרדו דה וינצ'י. עדות נוספת לשבץ נכללת ביומן שכתב עוזר קרדינל ובו דיווח על ביקור שערך האמן בביתו, ב-1517, שנתיים לפני מותו. עוזר הקרדינל אנטוניו דה-ביאטיס כתב: "איש איננו יכול לצפות באמת לעוד עבודה אמנותית טובה ממנו משום שחלק מאצבעותיו בידו הימנית התעקמו והן משותקות. עם זאת, הוא עדיין יכול להרצות, ללמד, לתכנן ולתת הוראות לאחרים".
אחת הטכניקות האנטומיות שהמציא היתה בשימוש בתחילת המאה ה-21 - הזרקת שעווה נוזלית אל חללי הגוף כדי לגלות את המבנה המדויק שלהם. באופן כזה חקר דה וינצ'י את מבנה הלב, הריאות, הרחם והיה האדם הראשון שניסה לשרטט את מסלול עצבי הגולגולת ולנתח את קרומי העובר
דה וינצ'י שירת את משפחת בורג'ה ברומא. הוא ניתח יותר מ-30 גופות לאור נרות בחדר מתים וכך יצר אלפי רישומים. אחת מהטכניקות האנטומיות שהמציא היתה בשימוש בתחילת המאה ה-21, מציין מחבר הספר "תולדות הרפואה" רוברטו מרגוטה (עברית: ג'ני פריבס-נבות, הוצאת הד ארצי, שנת 2000). מדובר בהזרקת שעווה נוזלית אל חללי הגוף כדי לגלות את המבנה המדויק שלהם. באופן כזה חקר דה וינצ'י את מבנה הלב, הריאות, הרחם והיה האדם הראשון שניסה לשרטט את מסלול עצבי הגולגולת ולנתח את קרומי העובר.
הוא ניתח את מערכת השרירים והכיר את הפעולה המיוחדת של כל שריר ושריר. כמו כן חקר את מסתמי הוורידים, שרטט את העורקים הכליליים ומסלולם, אולם לא דייק במיקומו של החיץ המפריד בין חלקו השמאלי לבין חלקו הימני של הלב. אילו הצליח בכך, ייתכן שהיה מגלה את מחזור הדם, ציין מחבר הספר.
מחברות רישומיו של דה וינצ'י היו חבויות ולא נראו במשך יותר מ-200 שנה. מההערות שלצד הרישומים ניכר שהתכוון לכתוב מסה על האנטומיה יחד עם רופא מהעיר וורונה, מרקו אנטוניו דה-לה טורה, שנחשב בזמנו לחדשן בהוראת האנטומיה של גוף האדם.
ברישומיו התגלה דה וינצ'י כיוצר האיור הרפואי ושל האנטומיה בהקשרה הפיזיולוגי. ניכרים בהם יכולת התבוננות אובייקטיבית וכשרון טכני. "בזכותו", כתב מרגוטה בספרו, "חקר האנטומיה ועימו הידע הרפואי עלה סוף סוף על הדרך הנכונה. לא רק סטודנטים לרפואה, גם אמנים גדולים למדו אנטומיה ומקצתם היו לאנטומיסטים מוכשרים".