מטרת מחקר זה הייתה להשוות את היעילות של מומחים בתחום בריאות הנפש לעומת צוות סיעודי מוסמך בהשפעה של ייעוץ טלפוני תומך ומקדם CBTי(Cognitive Behavioral Therapy) לטיפול בכאבי גב תחתון. המחקר השתמש בנתונים משני מחקרים נפרדים אקראיים עם קבוצת ביקורת. שני המחקרים הושלמו באותו בית חולים על ידי אותו צוות חוקרים, עם אותו מודל מחקר ואותם תוצאים.
עוד בעניין דומה
המטופלים שהשתתפו במחקר הראשון (מומחיות בתחום בריאות הנפש – 66 אנשים שגויסו בין 2007-2011) ובמחקר השני (צוות סיעודי – 61 מטופלים בין 2012-2016) היו מטופלים עם כאב גב תחתון כרוני (רמת כאב של 4 ומעלה מתוך 10) שהוקצו באקראי לקבל טיפול בן שמונה שבועות ב-CBT או בתמיכה טלפונית. הטיפול הותאם בכמות הטלפונים, הקווים המנחים לקיום השיחה וזמן הטיפול. המטופלים השלימו שאלונים מתוקפים של שיפור במידת הנכות שגרם להם כאב הגב (Roland Morris Disability Questionnaireי[RMDQ]), עצימות הכאב (Numeric Rating Scaleי[NRS]), דיכאון (Beck Depression Inventory 2י[BDI2]), קטסטרופיזציה של הכאב (Pain Catastrophizing Scaleי[PCS]) ושיפור כללי (Global Clinical Impressionsי[GCI]).
התוצאות נותחו לפי Intent-to-Treat והראו שתוצאות השאלונים RMDQי(Cohen d = 0.33-0.55),יNRSי(d=0.45-0.90),יPCSי(d=0.21-0.41) ו-GCIי(18.5%-39.1%) השתפרו בצורה ניכרת בשני המחקרים ובשני הטיפולים בהשוואת תוצאות הקדם טיפול לבתר טיפול. השינויים במדד BDI היו בלתי עקביים (d= -0.06 – 0.51). המחקר לא מצא הבדל משמעותי בהיבט יעילות הטיפול בין הצוות הסיעודי לבין מומחים בתחום בריאות הנפש במדדי RMDQ, NRS, PCS או GCIי(p>0.20).
מקור:
Jamie G. et al (2019). The Clinical Journal of Pain: April 2019 - Volume 35 - Issue 4 - p 295–303;