מחלות ראומטולוגיות במבוגרים

דלקת מפרקים שגרונתית

מהם סימני המחלה, האם זו רק מחלת מפרקים? איך מאבחנים את המחלה? מהו הטיפול במחלה?

דלקת מפרקים שגרונית (צילום: אילוסטרציה)

מאת פרופ' אורי אלקיים, מנהלת המכון הראומטולוגי, מרכז רפואי תל אביב

הקדמה

דלקת מפרקים שגרונתית הינה מחלה שכיחה הפוגעת בכ-1% מן האוכלוסייה. המחלה פוגעת בנשים בשכיחות גבוהה עד פי 3 מאשר בגברים, ושיא גיל הופעת המחלה הוא סביב 40 אם כי היא יכולה להופיע בכל גיל החל מילדים צעירים ועד מבוגרים מאד.

מהם סימני המחלה?

דלקת מפרקים שגרונתית מתאפיינת בתהליך דלקתי רב מפרקי, לרוב סימטרי, כשהמפרקים הקטנים של אצבעות הידיים ורגליים מעורבים בשכיחות גבוהה. יחד עם זאת רוב החולים מפתחים דלקת גם במפרקים אחרים כגון כתפיים, מרפקים, פרקי ירכיים, ברכיים וקרסוליים. התהליך מתאפיין בכאב המלווה בחום מקומי, נפיחות ואודם - הכאב נוטה להופיע במנוחה ואף מגיע לשיאו באמצע הלילה ולקראת הבוקר עם נוקשות בוקר משמעותית וטיפוסית.

ללא טיפול בתהליך הדלקתי, עלולים להיגרם שינויים בלתי הפיכים במפרקים עם התפתחות עיוותים ומגבלות בטווח תנועת המפרקים.

האם זו רק מחלת מפרקים?

דלקת מפרקים שגרונתית אינה "רק" מחלת מפרקים אלא לעיתים מערבת גם מערכות נוספות כגון עיניים (יובש בעיניים או דלקות עיניים מסוגים שונים), יובש בפה, פגיעה בעצבים בגפיים או בחוט השדרה (כתוצאה מלחץ ישיר על העצבים השונים על ידי התהליך דלקתי, או עקב תהליך של דלקת בכלי הדם המזינים את העצבים). מערכות נוספות שעלולות להיפגע בתדירות נמוכה יותר הן ריאות, לב ודרכי העיכול.

בנוסף, בשנים האחרונות, מצטברות העדויות אודות הקשר בין דלקת מפרקים שגרונתית לבין היארעות של מחלות קרדיו-וסקולריות עם שכיחות גבוהה יותר של אוטם שריר הלב ואירועים מוחיים, בקשר ישיר לתהליך הדלקתי הממושך.

איך מאבחנים את המחלה?

האבחון של דלקת מפרקים שגרונית נעשה בעזרת הסיפור הקליני הטיפוסי. ממצאים של תהליך דלקתי סימטרי במפרקים בבדיקה הגופנית, ובדיקות מעבדה המצביעות על תהליך דלקתי עם עליה בשקיעת הדם ומדדים נוספים של דלקת. בכ-70% מן החולים, ניתן לאתר
בדם את "הגורם השגרוני". זהו נוגדן (חלבון) המאשר את האבחנה בחולים עם תמונה קלינית מתאימה, אך כשלעצמו הוא אינו מספיק על מנת לקבוע אבחנה, משום שהוא אינו ספציפי לדלקת מפרקים שגרונית אלא מופיע במגוון רחב של מחלות נוספות, ואף עשוי להימצא בדמם
של נבדקים בריאים. בשנים האחרונות, התווספה בדיקת דם בעלת סגוליות גבוהה יותר לאבחון של דלקת מפרקים שגרונתית הקרויה ACPA. נוכחות של גורם ראומטואידי ו\או נוגדנים נגד חלבונים שעברו ציטרולינציה (ACPA או בשם המסחרי ANTI CCP) מנבאים מחלה קשה יותר וצורך בגישה טיפולית אגרסיבית יותר.

אמצעי הדמיה כגון צילומי רנטגן של המפרקים עשויים לתרום לאבחנה ולהצביע על התקדמות המחלה ובעוד שאולטרה סאונד מפרקים מאפשר הערכה של פעילות המחלה.

הקריטריונים לסיווג המחלה מבוססים על מספר המפרקים המעורבים (ככל שיש יותר מפרקים קטנים מעורבים, מתקבל ניקוד גבוה יותר), נוכחות וכייל של הגורם הראומטואידי ונוגדני ACPA, משך מחלה (מעל ל-6 שבועות) ונוכחות של מדדי דלקת.

מהו הטיפול במחלה?

הטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית כולל מספר שלבים:
השלב הראשון והמידי כולל ניסיון להקל במהרה על סבלו של החולה על ידי מתן משככי כאבים נוגדי דלקת שאינם סטרואידים או במקרים חריפים יותר על ידי מתן סטרואידים. טיפול זה עשוי לגרום להטבה מידית אך אינו מסוגל לעצור את התקדמות המחלה. לרוב משתמשים בפרדניזון במינון נמוך עם תוצאות טובות. יש הכרח בטיפול נוסף ספציפי יותר אשר עשוי לעצור את התהליך.

יחד עם זאת, על מנת לעצור את המחלה ולמנוע שינויים מבניים בלתי הפיכים במפרקים, יש צורך בטיפול ב-DMARDs - Disease Modifying Anti Rheumatic Drugs.

קיימות 3 קבוצות עיקריות של DMARDs:

  1. sDMARDs - תכשירים סינתטים. הנציגים הבולטים הינם מטוטרקסט, פלקניל, ערבה וסלזופירין. מדובר בתכשירים ותיקים עם יעילות מוכחת אם כי פחותה משל 2 קבוצות ה-DMARDs האחרות. חשוב להדגיש את חשיבות המטוטרקסט אשר נמצא יעיל הן כמונותורפיה והן כשילוב עם התכשירים הביולוגים ותכשירים מכווני מטרה.
  2. tDMARDs – תכשירים מכוונים מטרה. קבוצה זו כוללת שני תכשירים פומיים המעכבים אנזים הקרוי JAK – קסלגאנז ואולומייאנט. שני התכשירים יעילים, משיגים הטבה בלמעלה מ-60% מן המטופלים.
  3. bDMARDs - תכשירים ביולוגיים. יש מספר קבוצות של טיפולים ביולוגיים עם יעילות מוכחת ב-RA:
  • חוסמי TNF (אנברל, יומירה, רמיקייד, סימפוני וסימזיה)
  • חוסמי IL6 ( אקטמרה וקבזרה)
  • חוסמי אינטראקציה בין תאי המערכת החיסונית (אורנסיה)
  • חוסמי תאי B (מבתרה)

הטיפולים הביולוגים ניתנים בצורה של זריקה תת עורית או עירוי.

הטיפולים הביולוגים מועילים בלמעלה מ-60% מן המטופלים ומסוגלים לעצור כליל את ההתקדמות הרדיולוגית. יש ניסיון של למעלה מ-15 שנה עבור רוב הטיפולים הביולוגים ונראה כי הפרופיל הבטיחותי טוב, עם עליה קלה בזיהומים וללא עליה משמעותית בממאירויות.

עיקרון הטיפול ב-RA מבוסס על טיפול מכוון להשיג הפוגה או דרגת פעילות מחלה נמוכה. לצורך זה, יש צורך במעקב הדוק, פעם ב-3 חודשים. במהלך הביקור, מבוצעת הערכת פעילות המחלה. לרוב מקובל להתחיל עם תכשיר סינתתטי. אחרי כשלון של 2 או 3 תכשירים סינתטים, יש לעבור לתכשיר מכוון מטרה או לתכשיר ביולוגי. יש לציין שעל אף היעילות הראשונית של התכשירים, במקרים רבים, אחרי תקופת טיפול, התכשיר עלול לאבד מיעילותו ובמקרה זה, יש לעבור לתכשיר אחר.

לסיכום

דלקת מפרקים שגרונית הנה מחלה שכיחה יחסית הגורמת לסבל וללא טיפול עלולה להוביל למגבלות גופניות. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בטיפול בה עם יכולת לעצור את התהליך ברוב המקרים. יש חשיבות רבה לטיפול בשלבים המוקדמים של המחלה על מנת למנוע נזק למפרקים ופגיעה באיכות חיי החולה.

 

 

נושאים קשורים:  קהל רחב
תגובות