החזון וסירוסו: תכנית הפולטיימרים החדשה היא תועלתנית ובלתי שוויונית

המושג "פולטיימר" הוגדר והועלה לשולחן הדיונים של המשאים והמתנים הקיבוציים על ידי ההסתדרות הרפואית לפני עשרות שנים.

החזון של יוצרי המושג היה של רופא המתחייב להקדיש את מלוא זמנו לרפואה הציבורית, הן בעשיה קלינית, הן במחקר בהתעדכנות ובלימוד והן בפעילות שנועדה לשפר את הרפואה הציבורית בישראל. על פי החזון, יוכל אותו רופא לטפל בחוליו הן במרפאות ובמכונים, הן במחלקות האשפוז והן בחדרי הניתוח וחדרי הצנתורים באופן רצוף, מעבר למשרתו המלאה ומעבר לשגרת התורנויות והכוננויות. אותו רופא יוכל לעסוק בהדרכת סטודנטים ובלימוד וחניכת מתמחים כדי שהדור הבא של הרופאים והמומחים בישראל יהיה טוב לפחות כמו הדור הנוכחי.

החזון של יוצרי המושג היה לאפשר טיפול רפואי טוב יותר לחולים, אפשרות לקצר את זמן ההמתנה לרופאים בכלל ולרופאים המומחים בפרט, ולממש את עקרונות היסוד של חוק בריאות ממלכתי שהתחייבו למתן שירות רפואי באיכות סבירה, בזמן ובמרחק סבירים ובצורה שוויונית לכלל אזרחי ישראל.

החזון של יוצרי המושג היה להבטיח מצד שני לאותו "פולטיימר" מחויבות חוזרת של הרפואה הציבורית אליו לא לחודש, לא לשנה או שנתיים אלא לכל תקופת עבודתו.

והנה, נולדה לאחרונה תכנית פולטיימרים חדשה, ללא שיח ודיון איתנו הרופאים, המסרסת ו"נושאת לשווא" את מושג הפולטיימר.

התכנית החדשה תועלתנית ומציעה את האפשרות להפוך ל"פולטיימר" רק לרופאים ממקצועות המבצעים פרוצדורות נושאות רווחים למעסיק. אמת המידה לאפשרות של רופא להפוך ל"פולטיימר" הינה כלכלית בלבד ומתאימה לקבוצתה קטנה ביותר מקרב הרופאים.

התכנית החדשה דורשת מכסת שעות ותפוקות ברות מדידה וקובעת תקופת התחייבות קצרה של שנתיים עד ארבע שנים, עם אפשרות להפסקה חד צדדית של ההשתתפות בתכנית מצד המעסיק, באם לא עומד ה"פולטיימר" במכסות.

התכנית החדשה דורשת מהרופא להפסיק לטפל בזמנו הפנוי המועט שנותר מעבר ל-14 השעות הנוספות הנדרשות מעבר לשעות משרתו השבועית, במטופלי הביטוחים המשלימים. דרישה זו פוגעת בזכות המוקנית לרופא בהסכמים קיבוציים, שעליהם חתומים הן משרד האוצר והן משרד הבריאות.

התכנית לא שוויונית ולא אוניברסלית ומקוממת בכמה מישורים.

ראשית, קריטריון התועלתנות למעסיק ולא התועלת לרפואה הציבורית בכללותה בכל המישורים שהוזכרו לעיל.

שנית, ההתחייבות קצרת טווח בלבד לרופא העומד בקריטריונים להשתתף בה, והדרישה להפסיק לאלתר את הקשר עם הביטוחים המשלימים של קופות החולים הציבוריות. בניית מוניטין וערוצי הפניה למבוטחי הביטוחים המשלימים לוקחת שנים ודורשת מחויבות וזמינות רציפה. רופא הלוקח על עצמו תנאי זה פוגע בעתידו, שהרי מחויבותו של המעסיק אליו הינה קצרת טווח וחד צדדית ועלולה להיפסק לאלתר.

שלישית, השכר בגין השתתפות בתכנית ה"פולטיימרים" אינו משולם בתלוש השכר הרגיל של הרופא עובד המדינה. תקציב התכנית מועבר על ידי משרדי האוצר והבריאות לקרנות המחקר של בתי החולים הממשלתיים, וקרנות אלו ינפיקו תלוש שכר נפרד ל"פולטיימר".

הרי ניתן היה להגיע לאותה תוצאה תועלתנית למעסיק גם ללא תנאי זה. הרופא היה מתחייב ל-14 השעות הנוספות מעבר לשעות משרתו, היה תורם מתחום הידע והמומחיות שלו באותן שעות, ובזמן הזה לא היה מטפל בחולים המבוטחים על ידי הביטוחים המשלימים של קופות החולים הציבוריות.

התכנית המוצעת חפוזה, לא בשלה, עם קריטריונים חלקיים, לא שוויוניים, אין בינה לבין החזון של הוגי רעיון "הפולטיימר"  דבר וחצי דבר, ומן הראוי להחזיר אותה לשולחן התכנון. דיון, איתנו הרופאים, על מהותה רק ישפר ויעצים אותה.