מטרת מחקר זה הייתה לקבוע האם תסמינים לא מדוייקם וחום משפיעים על הסבירות לאבחנה של זיהום חיידקי חריף בקרב מטופלים מבוגרים בחדר המיון. במחקר זה נותחו נתונים ממחקר עוקבה תצפיתי שהתבצע בחדר מיון בבית חולים שלישוני.
עוד בעניין דומה
סך של 424 מטופלים בני 65 ומעלה שפנו למיון נכללו במחקר. בחדר המיון נמדדו שינויים במצב ההכרתי, עייפות, חולשה וחום כפי שדווחו על ידי המטופל או על ידי הגליון הרפואי. אבחנה של זיהום חיידקי נקבעה לאחר הסכמה של שני מומחים או יותר. יחסי הסיכויים חושבו בעזרת רגרסיה לוגיסטית חד-משתנית. יחסי נראות (Likelihood Ratios) חיוביים ושליליים קבעו את ההשפעה של כל תסמין על הסבירות הבתר-מבחנית (Post-test probability) לזיהום.
מתוך 424 מטופלים שהשתתפו במחקר, ל-77 (18%) היה זיהום. נוכחות של שינוי במצב ההכרה (יחס נראות חיובי בין 1.40-2.53) או עייפות וחולשה (יחס נראות חיובי בין 1.25-1.34) הגבירו רק באופן מועט את הסבירות הבתר-מבחנית לזיהום. היעדרם לא סייע בשלילת זיהום (יחס נראות שלילי גדול מ-0.5 לשני התסמינים). חום של 38 מעלות או יותר לפני ההגעה או בזמן השהות במיון היה בעל ערך ניבוי בינוני עד גדול (יחס נראות חיובי בין 5.15-18.10), כאשר תחילת חום במיון ניבאה זיהום באופן מעולה, אך העדר חום לא עזר לשלול זיהום (יחס נראות שלילית 0.79-0.92).
התוצאות היו דומות גם בניתוח נפרד לזיהום בדרכי הנשימה התחתונות, דרכי העיכול ודרכי השתן. מבין המבוגרים שאובחנו עם דלקת בדרכי השתן, 47% לא התלוננו על תסמינים המתאימים לדלקת זו.
מקור: