מחקרים

האם אנמיה מהווה גורם סיכון לפרקינסון?

החוקרים בדקו באמצעות עוקבה גדולה של מטופלים האם ישר קשר בין אנמיה לבין היארעות של פרקינסון ומצאו כי קיים קשר כזה אצל גברים, אך לא אצל נשים

אנמיה המוליטית (אילוסטרציה)
אנמיה המוליטית (אילוסטרציה)

המחקר הנוכחי בדק את הקשר בין אנמיה לבין מחלת פרקינסון (PD – Parkinson disease) בקרב גברים ונשים. המחקר בוצע בעוקבה מבוססת אוכלוסייה שכללה 474,129 אנשים (בגילאי 40-79 שנים בזמן בדיקת ההמוגלובין הראשונה, 47% גברים) אשר עברו בדיקות המוגלובין חוזרות. המשתתפים במחקר נלקחו מתוך מערך רפואי גדול אשר משרת 2 מיליון אזרחים בישראל (תקופת המחקר: 1.1.1999-31.12.2012).

המשתתפים במחקר עברו בדיקות המוגלובין אחת לשנה [רמות תקינות: בגברים מעל 13 גרם/דציליטר ובנשים מעל 12 גרם/דציליטר] ובוצע אחריהם מעקב עד להיארעות של PD, מוות או סיום המחקר. החוקרים השתמשו במודלים של Cox-proportional hazards, מסווגים לפי מין וגיל, כאשר משתנה של אנמיה כתלות בזמן שימש על מנת להעריך את יחס הסיכונים המותאם להופעת PD עם רווח בר סמך של 95%.

במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 8.8 ± 3.9 שנים (7.0 ± 3.6 לגברים ו-7.9 ± 4.1 לנשים), זוהו 2,427 מקרים של PD. ההיארעות המצטברת של PD בגילאי 65 שנים ומעלה הייתה 3.3%. רמות ההמוגלובין הממוצעות בנקודת ההתחלה היו 14.8 ± 1.1 גרם/דציליטר בגברים ו-12.8 ± 1.1 בנשים.

החוקרים מצאו קשר מובהק בין אנמיה לבין סיכון ל-PD בקרב גברים, עם HR=1.19 (רווח בר סמך 95%: 1.04-1.37), כאשר הסיכון הגבוה ביותר היה בגילאי 60-64 שנים [HR=1.41, (רווח בר סמך 95%: 1.03-1.93)]. בשונה מכך, החוקרים לא מצאו קשר בין אנמיה לבין סיכון ל-PD בקרב נשים בכל קבוצות הגיל, כאשר ה-HR היה 1.02 (רווח בר סמך 95%: 0.95-1.09).

הממצאים של החוקרים שהראו כי קיים קשר בין אנמיה לבין סיכון ל-PD, בייחוד בגילאי הביניים, דורשים מחקרים נוספים שיבדקו תהליכים פתופיזיולוגיים משותפים בין המוגלובין לא תקין לבין פגיעה בתפקוד המוחי.

מקור: 

Rozani, V. et al. (2019) Parkinsonism & Related Disorders 58.

נושאים קשורים:  מחקרים,  אנמיה,  המוגלובין,  מחקר עוקבה
תגובות