תנועת מתנגדי החיסונים העושה כותרות חדשות לבקרים איננה תופעה חדשה כפי שניתן אולי לחשוב. למעשה, היא כבר בת 220 שנה לפחות. בעבר, מתנגדי החיסונים לא הסתפקו רק בקולותיהם או בהפגנות, הם גם היו אלימים ממש. הנה כמה מהאירועים הבולטים ביותר מהסוג הזה, בהיסטוריה של ההתנגדות לחיסונים:
עוד בעניין דומה
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-18 התפרצה מגיפת אבעבועות שחורות באירופה ולערך 400 אלף בני אדם מצאו את מותם מדי שנה עקב המחלה. על פי ההערכות, רבים יותר, מאלה ששרדו, נותרו עיוורים, מצולקים והיו אף כאלה שפניהם הושחתו. החיסון הראשון למחלה, הוצג ב-1796 אבל כיום ידוע שברפואה הסינית, שלא היתה מוכרת כלל באירופה, ידעו מאות שנים, כנראה כבר מהמאה התשיעית, כי אלה ששרדו את מחלת האבעבועות השחורות נעשו מחוסנים לה. המרפאים הסינים נהגו לגרד צלקות של חולים, לכתוש לאבקה ולפזר אותה על אפיהם של אנשים בריאים. שיטת גירוד הצלקות לאבקה ופיזורה על העור, כצורת חיסון, הגיעה למערב רק במאה ה-18 וייתכן שבשיטה הזאת גם ניסו לחסן בני אדם אפילו מפני עגבת. ההנחה היתה שבדרך זאת שיעור התמותה יירד.
ואז צצו מיד מתנגדי חיסונים. במסצ'וסטס, אז קולוניה בריטית, הם התפרעו והשליכו לבנים שניפצו את חלונות ביתו של כומר מקומי וכינוהו "רוצח ילדים", רק משום שהעניק גיבוי לשיטת ה"חיסון" הזו, הווריאולציה.
הרופא הסקוטי אדוארד ג'נר שחקר את המחלה ביצע ניסוי כששאב נוזל מוגלתי מתוך האבעבועה בידה של חולבת פרות צעירה שנדבקה במחלה מפרות חולות באבעבועות. את הנוזל הוא החדיר במחט לזרוע של ילד בריא, בן שמונה. לא היו תופעות לוואי שליליות והניסוי הוכתר בהצלחה. שישה שבועות לאחר מכן החדיר ג'נר לאותו ילד נוזל שנשאב מאבעבועות של אדם חולה, והילד לא חלה. ג'נר חזר על הניסוי הזה גם על בני אדם אחרים שהסכימו להיות "שפני הניסוי" שלו.
הוא היה בטוח שגילה תגלית בעלת תוקף והציג אותה לחברה המלכותית שבה היה חבר מוכר כזואולוג. הדו"ח שהעביר על הניסוי הוחזר אליו בתוספת הערה, שמוטב לו לנטוש את עבודתו כדי שלא לסכן את שמו הטוב שאותו רכש מעבודות מחקר קודמות בזואולוגיה. ג'נר לא קיבל את העצה הזאת וב-1798 פרסם על כך מאמר תחת הכותרת "חקירה בנושא הגורמים והתוצאות של הרכבת אבעבועות". מאמרו עורר פרץ של רגשות וצורת החיסון הזאת נעשתה בתוך זמן קצר לפופולרית משום שכבר בשנת 1800, יותר מ-100 אלף בני אדם חוסנו כך באירופה ולא מתו.
בקריקטורה צרפתית מ-1800 נראו שניים אוחזים מחט ענקית ומושכים אחריהם מפלצת כאשר קבוצת ילדים בורחת מהם בבהלה. באנגליה התפשטה ידיעה שאצל האנשים שחוסנו מפני אבעבועות שחורות באמצעות נוזל שנלקח מפרות צמחו ראשי פרות
ג'נר קיבל על עבודתו מענק מטעם הפרלמנט הבריטי בסך 100 אלף ליש"ט וב-1808 מונה למנהל המכון הממשלתי החדש לחיסונים. בארה"ב, באותה שנה (1800), חיסן כך פרופ' בנג'מין ווטרהאוז מאוניברסיטת הרווארד, לראשונה בארה"ב, את ילדיו ועבדיו.
כשנודע הדבר, הופיעה בעיתוני התקופה קריקטורות מרושעות במיוחד. באחת מהן נראו שני אנשים רכובים על פר וחמור, סמל הטיפשות, רודפים אחרי ילדים מבוהלים ובידיהם מחט ענקית. מפלצת ירוקה בכרכרה שמאחור, נראתה דועכת. בקריקטורה צרפתית מ-1800 נראו שניים אוחזים מחט ענקית ומושכים אחריהם מפלצת כאשר קבוצת ילדים בורחת מהם בבהלה. באנגליה התפשטה ידיעה שאצל האנשים שחוסנו מפני אבעבועות שחורות באמצעות נוזל שנלקח מפרות צמחו ראשי פרות.
רופא בריטי אחר, בנג'מין מוסלי, רכש פרסום כמתנגד חיסונים כשטען כי הטיפול מהסוג החדש מאיים על חיי בני האדם ובמאמר שפרסם ב-1806 טען שחומר שנלקח מפרות והוחדר לגופם של בני אדם "הוא בגדר הפרה של חוק הטבע" והחל לתאר מצבי חולי כתוצאה מאותם חיסונים, שבהם קיבלו בני אדם "פרצוף של פרה" וגם הניח שנשים שיחוסנו כך "יחלו לשוטט בשדות ולעורר את היצר המיני של פרים".
מתנגד חיסונים אחר, ג'ון גיבס, הטיף לרעיון שחיסונים הם נגד רצון האל. הוא טען באוזני קהל שומעיו, רובם באי כנסיה, שבטבע יש מספר קבוע של מחלות, ואם אבעבועות שחורות תיכחד, יבואו אחרות כמו חצבת שתכיפות הופעתה תגדל. הוא לימד את צאן מרעיתו כי למרות שאבעבועות שחורות היא מחלה קטלנית, יש בכל זאת מקום לעודד הופעת אבעבועות משום שהיא חלק מתהליך בריא לאדם ואין מקום לבדיחות על כך.
ב-1867 הוקמה "הליגה נגד חובת החיסונים" באנגליה ויצא לאור כתב עת בשם "חוקר החיסונים", Vaccination Inquirer, שהמו"ל שלו היתה "החברה הלונדונית לשם ביטול חובת החיסונים"
כאשר הוחל "חוק החיסונים" הבריטי ב-1853, שבו נקבעה חובת חיסון לכל התינוקות מגיל שלושה חודשים, תוך איום בהטלת קנסות ותקופות מאסר למי שיסרב, עורר החוק מיד גל של התנגדות. בערים איפסוויץ' ולונדון פרצו התפרעויות אלימות במיוחד. ב-1867 הורחב החוק וחובת החיסונים הוטלה על כל הילדים עד גיל 14. ואז, ג'ון גיבס ושני אחיו הקימו את "הליגה נגד חובת החיסונים" ואף הוציאו לאור ב-1879 כתב עת בשם "חוקר החיסונים", Vaccination Inquirer, שהמו"ל שלו היתה "החברה הלונדונית לשם ביטול חובת החיסונים".
ההפגנות ומעשי האלימות הביאו לכך שב-1898 ביטל הפרלמנט הבריטי את העונשים המצטברים כנגד מתנגדי חיסונים ופרסם סעיף חדש בחוק שמאפשר להורי ילדים את האופציה שלא לחסן את צאצאיהם.
הכומר הבריטי וויליאם טב החל להפיץ תעמולה נגד חיסונים באמריקה סביב שנת 1870 כאשר פרסם נתונים סטטיסטיים דימיוניים לפיהם מדי שנה 25 אלף ילדים בריטים נטבחו, כהגדרתו, בגלל החיסונים וכי 80% ממקרי המוות מאבעבועות שחורות היו בכלל בקרב אנשים שחוסנו.
בעקבות התעמולה הזאת קיימה "הליגה האמריקנית של מתנגדי חיסונים" את הכנס הראשון שלה, ב-1882 בניו יורק, וחבריה החלו להפיץ תכשירי מרפא הומיאופתיים מוזרים תחת התג "תרופות פטנט פלאיות". החוקים באותה תקופה היו מאד "מחוררים" וכל אחד יכול היה לקרוא לעצמו רופא ולטעון שאורח חיים מסוים, דיאטה וצמחי מרפא, די בהם כדי למחות מעל פני האדמה את המחלות החמורות והקשות ביותר, ורבים החלו להאמין בכך. אנשי מכירות של "שמן נחשים" הופיעו בכל מיני מקומות ואיימו על תכניות חיסונים שנתמכו ומומנו בידי המדינה.
מתנגדי חיסונים אחרים טענו לגישה ליברטריאנית וטענו כי חובת החיסונים היא התערבות בחופש האישי. מאחר שבמאה ה-19 החל עידן ענק של עיור ברחבי ארה"ב, החיסונים שימשו כר נרחב לפחדים מפניהם.
בהפגנות אלימות שהתחוללו באנגליה ושאותם ארגנו ועודדו מתנגדי חיסונים ב-1885 השתתפו מעל 100 אלף איש. הם נשאו ארון מתים שנועד לילדים ותבליט דמותו כרותת הראש של אדוארד ג'נר.
בעיר לסטר הוקמה ב-1869 "ליגת מתנגדי החיסונים" המקומית ופעילותה רשמה הצלחות. בעקבות הסקפטיות שזו הפיצה בדבר התועלת שבחיסונים, רק באותה העיר מספר הילדים שלא התחסנו גדל משבעה בשנת 1874 ל-20 אלף כעבור עשור
לאורך כל המאה ה-19 הורים ממעמד העובדים הבריטי לא פסקו להשמיע טענות ותלונות כנגד חובת החיסונים. הם דבקו בגירסה כי החובה הזאת "מנוגדת לזכות שלהם לבחור מה לעשות במשפחותיהם". בעיר לסטר הוקמה ב-1869 "ליגת מתנגדי החיסונים" המקומית ופעילותה רשמה הצלחות משום שמהר מאוד, בעקבות הסקפטיות שזו הפיצה בדבר התועלת שבחיסונים, רק באותה העיר מספר הילדים שלא התחסנו גדל משבעה בשנת 1874 ל-20 אלף כעבור עשור. חבר פרלמנט מאותה עיר הפיץ יותר מ-200 אלף עותקים של מכתב פתוח תחת הכותרת "הדעות העכשוויות המופרכות לחלוטין בנוגע לחיסונים וליעילותם".
אז גם הופצו שוב קריקטורות מרושעות. באחת מהן נראה ילד שאנשים זרים מכריחים אותו להתחסן ומפעילים לשם כך כוח - תחת הכותרת: "הנוהג המקומם לפיו לגופם של ילדינו, תלמידי בתי ספר, מוחדרים מיקרובים קטלניים". ראש העיר ניו יורק נקרא לשים קץ לכך. הקריקטורה הופיעה בעיתון יום א' נפוץ מאד בפילדלפיה. מאחוריה עמדה, כמובן, "הליגה נגד חיסונים של ניו יורק".
במקביל הופיעו בשוק ספרים וכתבי עת שנכתבו בידי מתנגדי חיסונים וכללו עצות להורים כיצד לנהוג – למעשה להתנגד – לחובת החיסונים ואלה הופצו למפגינים.
ב-1885 המון פרוע במונטריאול, יותר מאלף איש, התאסף מול המשרד לענייני בריאות במקום, ניפץ חלונות, שבר דלתות וגם פתח ביריות במחאה על חובת חיסונים שהונהגה בקנדה.
אחת ממנהיגיה הידועים של תנועת מתנגדי החיסונים בתחילת המאה ה-20 היתה אישה, לורה ליטל שמה, ממדינת אורגון. היא טענה כי ילדה היחידי מת לאחר שחוסן כנגד אבעבועות שחורות. היא האשימה את הרשויות במותו ועד מהרה זכתה לאהדה רבה מצד אלפי בני אדם. אלא שרישומי בית חולים הראו כי הילד מת מדיפתריה שישה חודשים לאחר שקיבל את החיסון. אמו התעקשה שדם בנה זוהם באופן מלאכותי ומערכת גופו נחלשה באופן פאטאלי.
ליטל, שהאשימה את הממסד הרפואי האמריקאי ואת הממשל, ייסדה ב-1898 ירחון בשם "ליברטור" ששיבח דיאטות בריאות ואורח חיים אקטיבי לצד התנגדות ושלילת חיסונים. היא פרסמה ספר בשם "פשעי חוג אבעבועות הפרה" וסימנה את יצרני החיסונים רבי הכוח והחמדנים כאשמים במחלה. היא תיארה בספר "מקרי מוות מושתקים" של מאות ילדים אמריקאים כתוצאה מחיסונים. ב-1916, בעת שדיברה עם ציבור פקידי ממשל בצפון דקוטה וקראה להם להתנגד לחיסונים כאשר הם נדרשים לקבלם, היא נעצרה והואשמה ב"עידוד מרידה" עלפי חוק הריגול - Espionage Act.
ב-1924 פרצה בארה"ב מגפת אבעבועות שחורות ו-28 אלף בני אדם נדבקו. מתנגדי החיסונים האשימו את החיסונים בהתפרצות המחלה ותנועות התנגדות לחובת חיסונים רשמה הצלחה בקליפורניה, באילינוי, באינדיאנה, במערב וירג'יניה ובויסקונסין, והחובה בוטלה
אלא שבאותה תקופה כבר מחצית ממדינות ארה"ב הטילו דרישות שונות בדבר חובת חיסונים. אולם, בהיעדר יכולת אכיפה, רבים מהילדים הבלתי מחוסנים פשוט חמקו מתחת לרדאר הרשויות. במינסוטה, מחוקקים מקומיים לא עמדו בלחץ ובאיומים מצד מתנגדי חיסונים והעבירו חוק שאסר להטיל חובת חיסון לתלמידי בתי ספר. זה קרה ב-1903. ב-1924 פרצה מגפת אבעבועות שחורות ו-28 אלף בני אדם נדבקו. מתנגדי החיסונים האשימו את החיסונים בהתפרצות המחלה ותנועות התנגדות לחובת חיסונים רשמו הצלחה בקליפורניה, באילינוי, באינדיאנה, במערב וירג'יניה ובויסקונסין, והחובה בוטלה.
לאחר שכומר לותרני שהיגר משבדיה, הנינג ג'ייקובסון שמו, נאסר במסצ'וסטס כי הביע התנגדות כנגד החוקים בדבר חובת חיסונים ולא פסק להפיץ את דעותיו, עניינו הגיע לבית המשפט העליון של ארה"ב. פסק הדין שניתן ב-1905 נחשב לציון דרך כי השופטים פסקו נגד ג'ייקובסון ונקבע בו שתרכיבי החיסון מספקים חיסון עדר וכי לרשויות במדינות השונות הזכות להטיל חובת התחסנות לטובת הקהילה. אלא שפסק הדין גם קבע כי מנוגד לחוק לחייב בכוח ולהטיל עונשים. פסק הדין שנחשב ל"מאוזן", הביא לכך שההתנגדות נמשכה וב-1928 גורשו בכירים בתחום הבריאות והרפואה מהעיר ג'ורג'טאון במדינת דלאוור על ידי המון מזוין מקרב מתנגדי החיסונים.
בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, החיסון המשולש DTP, נגד שעלת (פרטוזיס), דיפתריה וטטנוס, הואשם בתופעות נוירולוגיות בקרב ילדים בבריטניה למרות שמחקרים הוכיחו שאין בכלל קשר או אפשרות לכך שחיסונים אלה יגרמו למחלות מוח. אבל תעמולת מתנגדי החיסונים רשמה הישג: שיעור ההתחסנות ב-DTP בבריטניה צללה מ-81% ב-1974 ל-31% ב-1980 והתוצאה: מגפת שעלת בשנים 1979-1977 וב-1983-1981. ב-2012 אובחנו רק באנגליה 9,300 מקרי שעלת פי עשרה מעל הממוצע.
פרשה מאוחרת יותר היא פרשת הגסטרואנטרולוג הבריטי אנדרו ווייקפילד והמאמר שלו ב"לנסט" על הקשר שבין חיסונים לחצבת, חזרת ואדמת (MMR) לאוטיזם, עד שתחקיר של "סנדיי טיימס" גילה כי פיברק נתונים ו"לנסט" אולץ להסיר את המאמר מהארכיון שלו ועל ווייקפילד נאסר לעסוק ברפואה
פרשה מאוחרת יותר ומוכרת היא פרשת הגסטרואנטרולוג הבריטי אנדרו ווייקפילד והמאמר שלו ב"לנסט" על הקשר שבין חיסונים לחצבת, חזרת ואדמת (MMR) לאוטיזם, עד שתחקיר של "סנדיי טיימס" גילה כי פיברק נתונים ו"לנסט" אולץ להסיר את המאמר מהארכיון שלו ועל ווייקפילד נאסר לעסוק ברפואה – מה שלא מנע ממנו ליזום סרט תעמולה שהופק בארה"ב, From Cover-up to Catastrophe, ועלה לאקרנים ב-2016. ווייקפילד, אגב, גם הוזמן לנשף הכתרת הנשיא דונלד טראמפ.
הסרט, שהופק ביוזמת ד"ר ווייקפילד הידוע לשמצה, לא הוקרן בפסטיבל קולנוע רב מוניטין ב-2016 רק בגלל הביקורת הקשה שספג על תרומתו להימנעות מההתחסנות, שגרמה לעלייה בשיעור התחלואה של חצבת ומחלות ילדים אחרות.
מאחר שאנו כבר בסוף העשור השני של המאה ה-21, כאשר ההשפעות של פרסומי "אמזון" או רשתות חברתיות ומנועי חיפוש ברשת גדלות, אין זה פלא למשל שכאשר מקלידים במנוע החיפוש של אמזון את המילה "חיסונים" מגלים ללא קושי רב את תרומתו להתחדשות התעמולה שמנהלים מתנגדי החיסונים. מבין 18 ספרים וסרטי וידיאו שברשימה הנושאית "חיסונית", 15 מכילים תכנים של מתנגדי חיסונים וחלקם מוצעים למשתמשים ב"קינדל" (ספרים אלקטרוניים) חינם.
מקורות:
Vaccines on Trial: Truth and Consequences of Mandatory Shots" by Pierre St. Clair, (מהדורת קינדל)
ההיסטוריה של החיסונים באתר קולג' הרופאים של פילדלפיה (The College of Physicians of Philadelphia
ספרו של מייקל קינץ': Between Hope and Fear
A History of Vaccines and Human Immunity - (הוצאת פגסוס)
ארכיון ה-Oregon Historical Society
תולדות הרפואה, מאת רוברטו מארגוטה (הוצאת הד ארצי/ מעריב)
ניוזוויק, 13 במרץ 2019
סי.אן.אן, 27 בפברואר 2019