מחקרים

תרופות אופיאטיות: צרכי המטופלים ופרקטיקה בניתוחי בלוטת התריס ובלוטת יותרת התריס

מחקר מצא כי מטופלים אשר עוברים ניתוחי כריתה חלקית או מלאה של בלוטת התריס או בלוטת יותרת התריס, זקוקים לטיפול מועט אם בכלל במשככי כאבים אופיאטים. מן המחקר עולה, כי יש ליישם פרקטיקה שממעיטה בחלוקת מרשמים לתרופות אלו

אופיואידים במרשם (צילום: אילוסטרציה)

בשנים האחרונות גוברת ההכרה בתרומתה של הקהילה הרפואית לתופעת ההתמכרות לתרופות אופיאטיות. במחקר זה נבחנה הפרקטיקה הקיימת של חלוקת מרשמי תרופות אופיאטיות, תוך בדיקה מהם צרכי המטופלים בנטילת בתרופות אלו. זאת במטופלים שעברו ניתוח כריתה של בלוטת התריס או בלוטת יותרת התריס. מטרת המחקר הייתה, לסייע בהפחתה של חלוקת מרשמים לתרופות אופיאטיות לאחר ניתוח.

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה נכללו 1,788 מטופלים, אשר לא נטלו תרופות אופיאטיות מעולם ועברו ניתוח כריתה של בלוטת התריס או בלוטת יותרת התריס. הנתונים נאספו בין ה-1 בינואר 2012 ועד ה-31 בדצמבר 2017. הניתוחים בוצעו במרכז האקדמי לניתוחים אנדוקריניים באוניברסיטה באורגון (Oregon Health and Sciences University). לא נכללו במחקר: מטופלים שנטלו טיפול ארוך טווח עם תרופות אופיאטיות, מטופלים שעברו פרוצדורות אחרות באזור הראש והצוואר ומטופלים שעברו כריתה של בלוטת התריס באמצעות רובוט. עבור אנליזת המחקר 1,765 ניתוחים נלקחו בחשבון (מתוכם 723 ניתוחי כריתה של בלוטת יותרת התריס, 400 ניתוחי כריתה חלקית של בלוטת התריס ו-642 ניתוחי כריתה מלאה של בלוטת התריס).

במסגרת המחקר, הכמות של מרשמי תרופות אופיאטיות נקבעה לפי ערך שוויוני של מורפין במ"ג (Morphine Milligram Equivalent, MME). כמו כן, המחקר בדק נתונים הקשורים לרכישת תרופות נוספות מקבוצת האופיאטים, לאחר שחרורם של המטופלים מבית החולים. במסגרת המחקר, חולקו המשתתפים ל-2 קבוצות: מטופלים שקיבלו מרשם בעבר (1,336 משתתפים בקבוצה מס' 1 (בין ה-1 בינואר 2012 ל-30 בספטמבר 2016) ומטופלים שמקבלים מרשם בהווה (429 משתתפים בקבוצה מס' 2 (בין ה-31 באוקטובר 2016 ל-31 בדצמבר 2017)). עבור כל סוג ניתוח חושב ממוצע של כמות התרופות האופיאטיות שנרשמה עבור כל קבוצה בנפרד. כמו כן, חושבו ההפרשים בין הממוצעים, רווח-בר סמך 95% עבור ההפרשים וגודל האפקט (Effect Size).

באנליזת המחקר נכללו 1,702 מטופלים (80% נשים [1,361=n]; גיל ממוצע 51.2 [טווח 7-79]) אשר עברו 1,765 ניתוחים. עבור ניתוחי כריתת בלוטת יותרת התריס, הממוצע של כמות התרופות האופיאטיות שנרשמה היה 176.2 מ"ג (לפי ערך שוויוני של מורפין במ"ג, סטיית תקן 86.66) בקבוצה מס' 1. לעומת ממוצע של 80 מ"ג בקבוצה מס' 2 (סטיית תקן 74.43), גודל האפקט 1.139. עבור ניתוח כריתה חלקית של בלוטת התריס נרשמו 204.65 מ"ג (סטיית תקן 112.24) בקבוצה מס' 1, לעומת 112.24 מ"ג בקבוצה מס' 2 (סטיית תקן 102.31), גודל האפקט 0.842. עבור ניתוח כריתה מלאה של בלוטת התריס, 214.87 מ"ג (סטיית תקן 161.09) עבור קבוצה מס' 1, לעומת 102.29 מ"ג בקבוצה מס' 2 (סטיית תקן 87.72), גודל האפקט 0.754.

ברבעון האחרון של 2017, מספר המטופלים ששוחררו מאשפוז ללא כל מרשם לתרופה אופיאטית, עמד על 15 מטופלים מתוך 26 (57.5%) בניתוחי כריתת בלוטת יותרת התריס, 12 מטופלים מתוך 32 (37.5%) בניתוחי כריתה חלקית של בלוטת התריס ו-9 מטופלים מתוך 27 (33.3%) בניתוחי כריתה מלאה של בלוטת התריס. כמות הבקשות למשככי כאבים שהגיעו מהמטופלים בקבוצה מס' 2 לאחר שחרורם מבית החולים, היו דומות או פחותות (תלוי בסוג הניתוח). מטופלים שקיבלו מרשם שכלל פחות מ-75 מ"ג של תרופות אופיאטיות אחרי ניתוח, לא ביקשו מרשם נוסף.

מסקנת החוקרים הייתה כי מטופלים אשר עוברים ניתוחי כריתה בבלוטת התריס או בלוטת יותרת התריס, נזקקים לכמות מעטה אם בכלל של משככי כאבים אופיאטים לאחר הניתוח.

מקור: 

Shindo M. et al. (2018) JAMA Otolaryngology Head and Neck Surgery. 144, 1098

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  ניתוח בלוטת התריס,  בלוטת יותרת התריס,  משככי כאבים,  תרופות אופיאטיות
תגובות