תרופה כימרית המשלבת בין סומטוססטין לדופמין (BIM23B065) נבדקת כתרופה להפחתת הפרשה של הורמון גדילה (GH), כטיפול באדנומות של יותרת המוח (Pituitary Gland). מטרת המחקר הייתה לחקור את הבטיחות, הסבילות, המאפיינים הפרמקו-קינטיים והשינויים ההורמונליים לאחר טיפול תת עורי אחד יותר בתרופה הנ"ל.
עוד בעניין דומה
המחקר היה מחקר אקראי, בסמיות כפולה, בביקורת של אינבו, בקבוצות מקבילות עם חמש קבוצות עוקבה של טיפול יחיד ושלוש קבוצות עוקבה של טיפולים עוקבים במינון עולה במשך 13 ימים. 63 גברים לבנים בריאים גויסו למחקר (47 לניסוי ו-16 לקבוצת ביקורת). התוצאים העיקריים שנמדדו היו פרמקוקינטיקה, רמות הורמון גדילה, רמות פרולקטין, רמות IGF-1, רמות הורמון גדילה לאחר מתן של GHRH ומאפייני בטיחות כלליים.
המינון המקסימלי של התרופה שניתן במחקר היה 1.5 מ"ג. התרופה BIM25B065 הורידה את ריכוז ה-GH הממוצע לאחר 8 ו-13 ימי טיפול. הפחתה בשחרור GH לאחר מתן GHRH הצביעה על עיכוב הציר הפיזילוגי. לא נראו שינויים ברמות ה-IGF-1 לאחר מתן מנה בודדת אבל שינוי ניכר מרמות הבסיס נצפה לאחר מתן של מינונים עוקבים. הפרשת פרולקטין קטנה בכל המטופלים שקיבלו את התרופה. תופעות לוואי באתר ההזרקה ותת לחץ דם אורטוסטטי נצפו במתן של מינונים גבוהיים. עלייה הדרגתית של המינון במשך ששה ימים הצליח להתגבר באופן מספק על תופעות הלוואי הקרדיווסקולריות.
מקור: