דעות

מודל האשפוז הביתי כפתרון מעשי להפחתת העומס במחלקות הפנימיות

הגיע הזמן שרופאי בתי החולים ישמעו ויכבדו את הצד שלעתים שולח את החולים לאשפוז בבית החולים מפני אין לו ברירה, בשל הסכמים שאינם רפואיים

"המטופל חייב להסכים למעבר לביקור וירטואלי, אך לא כל מי שיתאים לביקור היברידי יסכים לכך". צילום אילוסטרציה

הקשבתי לפודקאסט עם פרופ' אליס וכל מילה שנאמרה היתה מילת טעם. ראשית, פרופ' אליס צודק. לא ניתן לקיים רפואה נכונה ללא מחלקות פנימיות טובות ואיתנות. יש לתקצב אותן היטב, להפנות משאבים ולהשביח את המחלקות הפנימיות.

בימים שהיינו מתמחים, לפני כ-25 שנים, בחורף המחלקה היתה מלאה, מוצפת על גדותיה, עם חולים בחדר האוכל ובמסדרונות ועם המון תסכול שלנו, הרופאים, מפני שהתחושה היתה שהרבה מהחולים לא צריכים להיות מאושפזים שם.

לימים, למדתי כי מחיר יום האשפוז בפנימית אינו ריאלי וההסכמים מייצרים מצבים שבהם יש למערכות הטיפול בקהילה אינטרס לאשפז את החולה בבית החולים, מפני שהתשלום לבית החולים זול יותר מהטיפול בחולה בקהילה. הדבר נמשך כבר עשורים רבים. עיוות זה יצר עם הזמן  שיתוף אינטרסים בין הקהילה לבתי החולים, לחץ מתמיד לפתוח עוד ועוד מחלקות פנימיות בבתי החולים והתוצאה היא שהאימרה ש"אף מיטה לא נשארת ריקה" נכונה ואמיתית.

בהקשר זה יש לבטל את ה"קאפ" ולקבוע עלות אמיתית ליום אשפוז. להערכתי, במידה שהדבר יקרה, יתוקנו הרבה עיוותים במערכת האשפוז הפנימי. המערכות הקהילתיות תמצאנה פתרונות ביום שלמחרת ולא בהכרח שהם יהיו במסגרת בית החולים.

זה שנים אני עוסק באשפוז הביתי, אני מומחה בפנימית והעוסקים בתחום ברובם כאלה. האשפוז הביתי נעשה בשיתוף קופות החולים תוך בקרה מדוקדקת מאוד. החולים שנבחרים לטיפול בבית הם חולים שרבים דוגמתם אושפזו ומאושפזים עד היום במחלקות הפנימיות ומייצרים עומס נוראי על העובדים במחלקות. אחוז החולים האלה מוערך במינימום של כ-20% מכלל המאושפזים בפנימיות. הערכותיהם של מי שמכירים את מערכות האשפוז בבתי החולים והתנסו גם בטיפול בקהילה הן שהאחוזים נושקים קרוב יותר ל-50%.

במודל האשפוז הביתי החולים נבדקים כל יום על ידי רופא ואחות והמערכת זמינה להם 24/7. במקרה הצורך, החולה גם מנוטר מרחוק וכשהוא זקוק לנו, בתוך זמן קצר הצוות לידו. בנוסף, יש בקהילה במקרה הצורך דיאטניות, עובדות סוציאליות, פזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ועוד.

הדרך להעצים ולקדם את הנושא היא באמצעות שיתופי פעולה בין רופאים בבתי החולים לרופאים בקהילה. התחום בטוח מאוד, בחירת החולים מדוקדקת ובניגוד לנתק הקיים היום בין עולם הקהילה לעולם האשפוז, הרצף הטיפול נשמר. במהלך האשפוז הביתי הקשר עם רופא הקהילה מיידי ויומיומי.

עתידתו של תחום האשפוז הביתי צריך להיות בדיוק כמו במחלקות בבתי החולים. רופאים יצטרכו להתמחות בתחום כחלק מהתמחות-על בטיפול בחולה. נכון, תהיה תחרות בין המערכות וייתכן שיהיו רופאים שיעדיפו עבודה בתחום הזה, שאינו פחות מקצועי, אקדמי ומחקרי ממחלקה פנימית בבית חולים.

נזכור בהזדמנות זו שהאיגוד לרפואה פנימית הוא איגוד של רופאים מבתי חולים ורופאים פנימאים מהקהילה. המבט על החולה הזקוק לאשפוז ולטיפול חייב להיות ב-360 מעלות ולכסות גם את עבודת הקהילה וגם את העבודה שנעשית בבית החולים. צריך לזכור שרוב הטיפול בחולה ובמשפחתו מוטל על כתפיהם של רופאי המשפחה, הפנימאים והרופאים הגריאטריים בקהילה. הגיע הזמן לדיון פתוח בנושא מכל הצדדים - הגיע הזמן שרופאי בתי החולים ישמעו ויכבדו את הצד שלעתים שולח את החולים לאשפוז בבית החולים מפני אין לו ברירה, בשל הסכמים שאינם "רפואיים".

כיצד ייראה בית החולים העתידי הוא נושא שגם לנו  בקהילה יש מה לומר לגביו. האחריות היא משותפת והגיע הזמן לשולחן עגול בנושאים אלה.

גילוי נאות: היה לי העונג להתמחות עם פרופ' אבישי אליס באותה מחלקה, בהנהלתו של פרופ' מוטי רביד, בבית חולים מאיר בכפר סבא. פרופ' אליס המשיך בעקביות ותוך לקיחת אחריות חברתית להוביל את נושא הפנימית במדינת ישראל ואין לי אלא להעריך ולכבד את פועלו. אני פניתי לפיתוח מערכות בריאות באופן עצמאי. הקמתי את חברת שרן המשרתת את הציבור מזה כשני עשורים. במרכז העשייה שלנו שירותי אשפוז ביתי, הוספיס בית ועוד.

נושאים קשורים:  ד"ר איב ביטון,  מחלקות פנימיות,  אשפוז ביתי,  חדשות,  דעות,  פרופ' אבישי אליס
תגובות
12.03.2019, 02:13

לאשפוז הביתי יש יתרונות רבים, אך מי יממן את תוספת כוח האדם הרפואי הדרוש למערכת כזו? מי יספוג את העלויות הנוספות? קופות החולים? משרד הבריאות? או אנחנו הציבור אשר משלם ושותק גם כשלא מספקים את הסחורה?......

אנונימי/ת
12.03.2019, 08:27

קראת את המאמר? אם 20%-50% מהאשפוזים בפנימיות הם מיותרים ויוסטו לקהילה, אז מה אתה חושב שיקרה לתקציבים ולתקנים של הפנימיות? יגדלו?

נערכו בעולם מחקרים רבים על אשפוז ביתי וכולם מראים שהוא חוסך כסף למערכת בסדר גודל של 25%-50%. וזאת כמובן לא ההצדקה העיקרית, אלא השיפור בתוצאים והעדפת המטופלים.

ראשית , אני מבקש להביע הערכה רבה לפועלו של פרופ' אבישי אליס ברפואה הציבורית וגם לזה של ד"ר איב ביטון ברפואה הפרטית הממלאת חלל שהרפואה הציבורית יוצרת .
אולם, האשפוז הביתי, בין פרטי ובין ציבורי אינו כול להוות אלא פתרון שוליים לבעיית האשפוז במחלקות הפנימיות.
כדי לטפל כראוי במאושפזי בית נדרש כוח אדם סיעודי ורפואי ענק, יחסית לבית חולים. רופא עורך ביקור במחלקה ובודק 15 מאושפזים תוך 3 שעות. רופא שירצה לבדוק 15 מאושפזי בית יזדקק ליום עבודה של 15 שעות לפחות כך גם אחות. ביצוע בדיקות בבית יקר בהרבה מביצוען בבית החולים.
כמו כן, רק למיעוט המשפחות יש יכולת לטפל בבית בחולים הדורשים אשפוז.
יש יתרון לאשפוז בית לחולים מאד מוגדרים בעיקר חולים כרוניים יציבים.
אשפוז בית, אינו מהווה פתרון למחסור במיטות אשפוז.
כדי לצמצם את שיעור האשפוזים הפעולה הנכונה היא מניעה. כלומר, שיפור והעמקה של יכולות הטיפול האמבולטורי במרפאות ובמוקדי רפואה.