במהלך טיפול אנטי-רטרו-ויראלי ניתן למצוא HIV RNA ב-CSFי(Cerebrospinal Fluid), גם כאשר אינו מזוהה בפלזמה. מצב זה מכונה בריחה ויראלית ל-CSFי(CSF Viral Escape). מטרת המקר הייתה, לקבוע את השכיחות וגורמי הסיכון לבריחה ויראלית ל-CSF. זאת באמצעות שני מחקרי עוקבה שבוצעו בארצות-הברית.
עוד בעניין דומה
לשני מחקרי העוקבה בארה"ב גויסו 1,264 מתנדבים שנדבקו בHIV, בביקור הכי עדכני שלהם במרפאה, בין השנים 2003-2011. המשתתפים נכללו באנליזת החתך כאשר עמדו בשני קריטריונים עיקריים: אם רמות הHIV-RNA שנמדדו בפלזמה היו פחות מ-50 עותקים למ"ל בזמן שקיבלו טיפול אנטי-רטרו-ויראלי יציב (מעל 6 חודשים). אם בביקור האחרון במרפאה בין השנים 2003-2011, נמדדו רמות HIV-RNA ב-CSF. גורמי סיכון פוטנציאלים זוהו על ידי שימוש ברגרסיה של משתנה אחד ורגרסיה רבת משתנים.
תוצאות המחקר הראו כי בריחה ויראלית ל-CSF זוהתה ב-55 מבוגרים (4.4%, רווח בר-סמך 95% 3.4-5.6). במטופלים אלה נמצאה מדידה חציונית של 155 עותקים למ"ל HIV-RNA ב-CSF (טווח בן רבעוני 80-283 עותקים למ"ל). נמצא כי מטופלים עם או בלי בריחה ויראלית ל-CSF היו בעלי שיעורים דומים של ליקוי נוירו-קוגניטיבי (38.2% לעומת 37.7%, P=0.91). כמו כן, נמצא קשר בלתי תלוי בין בריחה ויראלית ל-CSF לבין שימוש במעכבי פרוטאז עם ריטונביר בוסטר (יחס סיכויים 2.0, רווח בר-סמך 95% 1.1-3.8) ולשימוש באטאזאנאביר ללא בוסטר (יחס סיכויים 5.1 רווח בר-סמך 95% 1.3-16.1). בנוסף, נמצא קשר בלתי תלוי למאפיינים כמו עלייה בספירת התאים (Pleocytosis) ב-CSF (יחס סיכויים 7.6, רווח בר-סמך 95% 4.2-13.7) ורמות חלבון כולל ב-CSF שאינן בטווח הנורמה (יחס סיכויים 2.1, רווח בר-סמך 95% 1.1-3.7).
מסקנת החוקרים הייתה כי במדגם גדול זה של מטופלים ללא וירוס בדם הנוטלים טיפול אנטי-רטרו-ויראלי, בריחה ויראלית ל-CSF לא הייתה נפוצה. כמו כן הסיקו החוקרים, כי כאשר נמצאה בריחה ויראלית, נצפה קשר לסימנים של דלקת במערכת העצבים המרכזית ולטיפול עם מעכבי פרוטאז. עם זאת, לא נמצא קשר לביצועים נוירו-קוגניטיביים גרועים יותר, בהשוואה למטופלים ללא בריחה ויראלית ל-CSF.
מקור: