האירועים המולקולריים אשר מובילים להתמיינות של תאי המעי אינם מובנים דיים ולא ברור האם זהו תהליך פסיבי או אקטיבי בבסיסו. ישנה חשיבות קלינית לצבור ידע נוסף של תהליך זה מאחר ובגידולים קולורקטליים, מידת ההתמיינות של הגידול קשורה בשרידות המטופלים. SGK1 זוהה בעבר כגן אשר מבוטא בעיקר בתאי מעי ממוינים. בגידולים קולורקטלים ישנו ביטוי בחסר של SGK1 לעומת רקמה תקינה.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במערכת ביטוי יתר נגיפית של SGK1 על מנת לגרום לביטוי מחדש של SGK-1 בשורות תאי גידול קולורקטלי. אנליזה טרנסקריפטומית ופנוטיפית של תאים אלו בוצעה ותוקפה בעוקבה של עכברים ובני אדם.
החוקרים הדגימו כי SGK1 מבוטא ביתר בתגובה להתמיינות תאי מעי והינו בקר חשוב של התמיינות זו. ביטוי מחדש של הגן בשורות תאי גידול קולורקטלי מוביל למאפייני התמיינות, שיעורי נדידה מופחתים ועיכוב של גרורות במודל ייעודי. השפעה זו מתווכת בחלקה על ידי ביטוי PKP3 המשופעל על ידי SGK-1 ופירוק מופחת של MYC.
התוצאות מרמזות כי SGK1 הינו מתווך חשוב של התמיינות תאים קולורקטלים ויכול לעכב גדילה של גרורות ממקור קולורקטלי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
