אוקרליזומאב מפחית בצורה משמעותית את הסיכון להידרדרות תפקוד הידיים 

מאת פרופ' גלעד רונית, מנהלת המחלקה הנוירולוגית, ביח קפלן, רחובות

מחלת הטרשת הנפוצה מתבטאת בשתי צורות עיקריות: הצורה ההתקפית (RMS) והצורה הכרונית מתקדמת הראשונית (PPMS).

אוקרליזומאב הוא נוגדן חד שבטי רקומביננטי, שבאופן סלקטיבי פוגע בתאי B המבטאים CD20. אוקרליזומאב נמצא יעיל בטיפול שניתן לחולי טרשת נפוצה מסוג RMS וכן PPMS במתן תוך ורידי (מינון 600 מ"ג פעם בחצי שנה).

במחקר פאזה IIIי(ORATORIO) בחולי PPMS, נמצא כי טיפול באוקרליזומאב יעיל יותר מאשר טיפול באינבו במספר פרמטרים כולל: התקדמות בהחמרה התפקודית לפי סולם EDSS, שינוי לטובה בממצאי ה-MRI כולל אטרופיה מוחית, וכן ירידה של מעל 20% בזמן ביצוע של מבחן ה-HPT9.

ידוע כי התפקוד של הגפיים העליונות ירוד בחולי טרשת נפוצה על צורותיו אבל התופעה בולטת בעיקר בצורה הכרונית מתקדמת של המחלה (PPMS).

ההפרעה התפקודית של הגפיים העליונות בחולי טרשת נפוצה יכולה להתבטא בהפרעה מוטורית, תחושתית והפרעה בקואורדינציה, עובדה שגורמת להפרעה תפקודית משמעותית בתפקוד היום יומי, וכן לחוסר עצמאות, אי כושר עבודה, וירידה באיכות החיים של החולים בצורה משמעותית.

הבדיקה להערכה התפקודית של הגפיים העליונות בוצעה על ידי מבחן ה-HPT-9י(Nine hole peg test). שהוא חלק מבדיקה רחבה יותר: MSFC י(multiple sclerosis functional composite test) שכוללת גם הערכה של ההליכה וכן תפקוד נוירוקוגניטיבי. במחקרים שבדקו את זמן ה-HPT-9, שינוי משמעותי נחשב כשיש עליה או ירידה של מעל 20% בזמן ביצוע המבחן.

מטרת האנליזה המחודשת במחקר זה הייתה להעריך את השפעת הטיפול באוקרליזומאב שניתן כל 24 שבועות (חצי שנה), במהלך 120 שבועות, על מידת השיפור בתפקוד הגפיים העליונות יחסית לאינבו בחולי טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית PPMS. הנקודות שנבדקו היו שינוי זמן ה-HPT-9 לפני ואחרי טיפול וכן אחוז החולים עם התקדמות בהפרעה התפקודית של מעל 20% בשיעור ביצוע המבחן.

ההערכה נעשתה ע"י מדידת זמן ביצוע ה-HPT-9 לפני תחילת טיפול באוקרליזומאב או אינבו ובמהלך כל 3 חודשים. כל יד נבדקה לחוד. התוצאות נבדקו על סמך מספר החולים בקבוצת ה-ITTי(INTETION TO TREAT).

בנוסף נבדק השינוי בזמן ביצוע הטסט יחסית לשינוי התפקודי שנבדק ע"י סולם ה-EDSS וכן אחוז החולים שבהם היה שיפור תפקודי (CI –confirmed improvement) או החמרה (CP-confirmed progression) במהלך זמן הבדיקה.

המחקר הראה שחולים שטופלו באוקרליזומאב הדגימו פחות שינוי בזמן ביצוע המבחן של HPT-9 לפני ואחרי טיפול יחסית לקבוצת האינבו במהלך 120 שבועות. כמו כן, החולים המטופלים בתרופה הראו פחות התקדמות של מעל 20% (CP) במבחן ה-HPT-9 בשתי הידיים ופחות סיכון להתקדמות המחלה (בעיקר בחולים עם הפרעה תפקודית קשה שהיתה להם החמרה במבחן של מעל 25% ומעל 30%).

ביצוע מבחן ה-HPT-9 השתפר בשתי הידיים גם בקורלציה ל-EDSS בחולים שטופלו באוקרליזומאב יחסית לאינבו. חולים עם EDSS פחות מ-6 השתפרו יותר מהחולים עם EDSS מעל 6 אך בשתי הקבוצות, גם יחד, נצפה שיפור בזמן ביצוע המבחן. החולים שהכי הרוויחו מהטיפול היו אלה שלפני התחלת טיפול ה-HPT-9 היה תקין וה-EDSS שלהם היה פחות מ-6.

לסיכום, אוקרליזומאב מוריד בצורה משמעותית את הסיכון להתקדמות בהפרעה התפקודית בגפיים העליונות ולעיתים גם משפר את התפקוד בחולי PPMS יחסית לטיפול באינבו. מסקנה זו חשובה מאד על מנת לעזור לחולים אלה להמשך תפקודי בחיי היום יום וכן לשפר את איכות החיים שלהם.

מקור: 

Edward J Fox et al. Multiple Sclerosis Journal :2018,vol. 24(14)1862-1870