על פי דו"ח משרד האוצר שפורסם בתחילת 2018 על הכנסות הרופאים במערכת הציבורית, השכר הממוצע לרופא המועסק בבית חולים ממשלתי, עם ותק של לפחות עשר שנים, עמד ב-2016 על 790 אלף שקל לשנה ברוטו – כ-68 אלף שקל בחודש, כמעט פי שבעה מהשכר הממוצע במשק. זו עלייה ריאלית של 76% בהשוואה ל-2007. בסכום זה גם עלייה ב-84% בשכר שמקורו ברפואה הציבורית ועלייה של 59% בשכר הנובע מרפואה פרטית. כך מדווח הבוקר (ב') "דה מרקר" בכתבה של איתן אבריאל.

על פי הדיווח, חבילת התגמול של הרופאים הבכירים דומה לזו של אלופים בצבא, שופטים או חברי הנהלה בכירים במגזר הפרטי – למעט מנכ"לים בחברות גדולות.

כמו כן עולה מהדו"ח שיש שונות גדולה בשכר בין רוב הרופאים לבין ה"כוכבים" שביניהם המאיישים את העשירון העליון של המרוויחים. בעשירון העליון עמד לפני שלוש שנים השכר הממוצע על לא פחות מ־1.9 מיליון שקל לשנה - כ־160 אלף שקל בחודש. המסקנה: יש בישראל כמה אלפי רופאים שהתעשרו ממקצועם והם נחשבים למיליונרים.

הכנסה של כ־1.1 מיליון שקל נרשמה אצל אלה מעבודות פרטיות, כאשר כ־630 אלף שקל מזה הושארו מדי שנה ב"חברות ארנק" – חברות ניהול ייעודיות שהוקמו כדי למזער ולדחות תשלומי מס.

בעשור האחרון, 400 הרופאים הנמנים על העשירון העליון של רופאי בתי החולים הציבוריים גרפו גידול של 1.3 מיליארד שקל בהכנסותיהם מרפואה פרטית, סכום גבוה יותר מהרווח של כל שלושת בתי החולים הפרטיים העיקריים גם יחד.

מדו"ח משרד האוצר, נכתב בדיווח, עלה שהמשתנה האחד שהופך רופאים למיליונרים הוא התואר: "מנהל מחלקה", "סגן מנהל מחלקה", "מנהל יחידה" והקידומת "פרופסור". בעשירון העליון של הרופאים, כ־70% מחזיקים בתואר מנהל או סגן מנהל יחידה, וכשליש בתואר פרופסור. גם לזהות בתי החולים משקל רב בזיהוי הכוכבים: בבית החולים "שיבא", 27.4% מרופאי העשירון העליון.

ב"כלכליסט" דווח הבוקר (ב') כי על פי דו"ח חדש של הממונה על השכר, השכר הממוצע במערכת הביטחון עמד ב-2017 על 16.9 אלף שקל, ובמערכת הבריאות - 18.6 אלף שקל. זאת ועוד, בעוד שגיל הפרישה הממוצע במשרדי הממשלה עמד ב-2017 על 65 (עם קיצבה ממוצעת של 7.5 אלף שקל), במערכת הבריאות עמד גיל הפרישה הממוצע על 64 (עם קצבה של 8.1 אלף שקל).

עוד נמסר כי רוב הרופאים בישראל מרוויחים באופן מוחלט יותר ביחס לשאר העולם. על פי נתוני ה־OECD משנת 2015, שכר הרופא הממוצע בישראל ב־2015 היה פי 4.2 מהשכר הממוצע הכללי – יותר מכל מדינה אחרת בארגון, למעט לוקסמבורג.