באנליזה משולבת של מטופלים עם טרשת נפוצה התקפית אשר השתתפו במחקרי הפאזה 3, OPERA I ו-OPERA II, אוקרליזומאב הגדילה את שיעור המטופלים ללא עדות לפעילות מחלה (NEDA - non evidence of disease activity) לעומת אינטרפרון בטא 1-אלפא. עבודה זו מהווה אנליזת פוסט-הוק של מחקרי ה-OPERA.
עוד בעניין דומה
שיעורי NEDA (ללא התקדמות נכות לאחר 12 שבועות, חזרה, גדילה או הופעה חדשה של לזיות T2 או לזיות העוברות האדרה עם גדוליניום ב-T1) השוו על ידי מבחן Cochran–Mantel–Haenszel על אוכלוסיית "כוונה לטפל" מותאמת (761 מטופלים שקיבלו אוקרליזומאב במיון 600 מ"ג כל 24 שבועות לעומת 759 מטופלים שקיבלו אינטרפרון בטא 1-אלפא במינון 44 מיקרוגרם שלוש פעמים בשבוע). במחקר לא הוכללו מטופלים עם NEDA שהפסיקו טיפול מסיבות שאינן קשורות ליעילות.
היתרון של אוקרליזומאב בהשגת NEDA נשמר בכל תת הקבוצות שנבדקו (47.7% לעומת 27.1%; p<0.001) ובכלל זה גיל מעל ומתחת ל-40, מגדר, קבלת טיפולים משני מהלך מחלה בשנתיים האחרונות, שני התקפים או פחות ב-12 החודשים האחרונים, המצאות או היעדר לזיות העוברות האדרה עם גדוליניום ב-T1 בתחילת המחקר וציון EDSS בסיסי של עד ומעל 2.5 ועד ומעל ו-4.
מסקנת החוקרים היא כי אנליזת תת-קבוצות זו מדגימה ממצאים דומים בהיבט השגת NEDA לממצאים בכלל אוכלוסיית המחקר.
מקור:
Ben, T. (2018). The Journal of Neurology, Neurosurgery and Psychiatry. 89, A24
.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
