מסקלין (trimethoxyphenethylamine) שנמצא בעיקר בקקטוס Peyoteי(Lophophora williamsii), הוא אחד החומרים ההלוצינוגניים הוותיקים ביותר המשפיעים על התנהגות האדם והחיה, אך המנגנונים הפסיכואקטיביים שלהם עדיין לא מובנים.
עוד בעניין דומה
קבוצת חוקרים מ-University Institute of Health Sciences שבעיר Gandra בפורטוגל ערכו סקירה מקיפה הבוחנת באופן מלא פרמקוקינטיקה ופרמקודינמיקה של מסקלין, תוך התמקדות במחקרי in vivo ו-in vitro והתמקדות בפרופיל המטבולי של החומר וההשלכות על הוריאביליות בתגובה אליו.
המדענים הפורטוגליים סקרו היבטים של פרמקוקינטיקה ופרמקודינמיקה של מסקלין תוך שימוש במילות החיפוש הרלוונטיות בספרים וב-PubMed ללא תקופת הגבלה. כמו כן נבדקו השפעות ביולוגיות של תרכובות אחרות שנמצאו בקקטוס הפיוטה.
למרות שהשימוש הבלתי חוקי שלה נפוץ פחות, בהשוואה לקוקאין ולקנאביס, הקקטוס מתואר בהרחבה בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים, וצריכה חוקית מתרחשת לעתים קרובות בטקסים דתיים וטיפוליים בין היתר על ידי הכנסייה האינדיאנית.
מנגנוני הפעולה הפרמקודינמיים שלו מיוחסים בעיקר לאינטראקציה עם הקולטנים 5HT2A-C הסרוטונרניים, ולכן ההשפעות הקליניות דומות לאלו הנגרמות מחומרים פסיכואקטיביים אחרים, כגון חומצה ליזרגית, דיאתילאמיד (LSD) ופסילוסיבין, הכוללות אופוריה, הזיות, דפרסונליזציה ופסיכוזות.
יתר על כן, כמו נגזרת phenethylamine, הסימנים והתסמינים עולים בקנה אחד עם אפקט sympathomimetic. המטבוליזציה של מסקלין הינה בעיקר למטבוליט חומצה trimethoxyphenylacetic על ידי דהאמינזיציה אוקסידטיבית, אך ישנם כמה מטבוליטים מינוריים נוספים שדווח כי ייתכן ויש להם השלכות קליניות.
רוב הדיווחים על מסקלין תוארו בהיעדר מוחלט של אישור ודאי של חשיפה, שכן ניתוח טוקסיקולוגי אינו זמין באופן נרחב. על פי הספרות המדעית קלינית, התמכרות ותלות בחומר זה נעדרים כמעט לחלוטין, ורוב הרעלים נראים מתונים ולא צפויים לייצר תסמינים מסכני חיים. נתונים אלו תומכים בעניין העכשווי בפוטנציאל הטיפולי של תרופות מקבוצה זו.
מקור:
ערך: ד"ר אביעד הדר