חוסר האמון העמוק השורר בין קופות החולים לבין עצמן עולה לנו, הציבור, מאות מיליוני שקלים בשנה. הקופות משקיעות סכומי עתק בכל שנה במימון ובתקצוב שוטף של תשתיות בריאות כפולות ומיותרות, בעיקר ביישובים קטנים ובפריפריה. באזורים רבים הקופות מתנהלות בחוסר יעילות, תוך בזבוז משאבים יקרים ומוגבלים, שניתן היה להשקיע בפיתוח ובשיפור שירותי הבריאות.

בהיעדר תכנון וניהול תשתיות לאומי, קופות החולים נמנעות משיתופי פעולה חיוניים. במקומות רבים בישראל, כל אחת מארבע קופות החולים מחזיקה בתשתיות עצמאיות ונפרדות (בתי מרקחת, מעבדות, מכוני הדמיה, מבני מרפאות ועוד), גם כשאין שום הצדקה מבחינת גודל האוכלוסיה ביישוב או מבחינת שיעור המבוטחים באותה קופה.

לדוגמה, לכמה מקופות החולים יש מספר זניח של מבוטחים באילת ובאזור הערבה. למרות זאת, בשם התחרות ו"חובת הנוכחות", כל קופות החולים מחזיקות ומתקצבות מערך רפואי שלם ויקר. מצד אחד, התנהלות זו מאפשרת שירות רפואי נחות למבוטח, אך מצד שני היא מבטאת חוסר יעילות ובזבוז משווע של משאבים מוגבלים.

במקרים אחרים, בניסיון למנוע "חטיפת מבוטחים", מעדיפות קופות החולים לקנות שירותים מספקים פרטיים, רק לא לשתף פעולה עם תשתיות בריאות של קופות חולים אחרות. בראייה לאומית, ההימנעות של הקופות מלשתף פעולה בתשתיות פיזיות ובכוח אדם מקצועי, פוגעת בבריאות הציבור עקב שימוש בזבזני ולא יעיל של משאבים.

תחרות בין קופות החולים היא חיובית, ואף חיונית לצורך קידום ושיפור שירותי הבריאות. ואולם, יש לוודא שתחרות זו אינה שוחקת את האיתנות הפיננסית של הקופות. את מה שקשה לקופות החולים לעשות בעצמן, בגלל חוסר האמון ביניהן, כמו גם החשש להתנהלות בניגוד לחוקי ההגבלים העסקיים, צריך להוביל משרד הבריאות מתוך ראייה לאומית ואחריות ציבורית.

האתגר הראשון של משרד הבריאות הוא לייצר אמון הדדי בין ארבע קופות החולים. במקביל וכחלק מניהול מערכת הבריאות, ראוי שמשרדי הבריאות והאוצר יגבשו מערך של תמריצים כלכליים וכללי התחשבנות, שיעודדו ויקדמו שיתופי פעולה בין הקופות. כמו כן, עליהם לספק מפתחות להפעלת תשתיות בריאות בקהילה ביחס לגודל האוכלוסיה, ובהתאם לאזורים גיאוגרפיים בעלי מאפיינים ייחודיים.

כללים רגולטוריים אלה עשויים לשפר את האיכות, הנגישות והזמינות של שירותי הבריאות לכלל ציבור המבוטחים, בעיקר באזורי פריפריה, אך לא רק להם. מהלכים אלה בכוחם לעשות שימוש מושכל בתשתיות פיזיות ולעודד הקצאה יעילה של כוח אדם מקצועי, לצד יעילות כלכלית ושימוש מושכל בכסף ציבורי. בזכות מהלכים כאלה יתאפשר לקופות החולים לנהל ולנתב את המשאבים בצורה שעולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי כולו, ועם בריאותו.

(המאמר פורסם לראשונה ב"דה מרקר")