ייתכן כי לאספירין ישנן תכונות אנטי גידוליות באמצעות מנגנון של עיכוב ציטוקינים דלקתיים אשר מווסתים התרבות תאים, היווצרות כלי דם חדשים (angiogenesis) ומוות תאי (apoptosis). בעבר הראו כי ישנו קשר בין שימוש באספירין לבין ירידת הסיכון לחזרת המחלה בקרב מטופלים עם סרטן שלפוחית השתן פולשני שאינו בתאי שריר. במחקר הנוכחי החוקרים בדקו את הקשר בין שימוש באספירין לבין שרידות לאחר ניתוח רדיקלי לכריתת שלפוחית השתן.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו 1,061 מטופלים שעברו כריתת שלפוחית השתן בבית החולים בו החוקרים עובדים בין השנים 2007-2016, כאשר 461 מתוכם (43%) השתמשו באספירין בזמן הניתוח. החוקרים העריכו את השרידות באמצעות שיטת Kaplan-Meier. כמו כן, החוקרים השתמשו במודלים של Cox proportional hazards על מנת להעריך את הקשר בין מאפיינים של המטופלים לבין השרידות.
חציון זמן המעקב אחר מטופלים שעברו ניתוח לכריתת שלפוחית השתן היה 4.2 שנים (טווח בין רבעוני 2-6.2 שנים). במהלך הזמן הזה, 442 מטופלים נפטרו, כולל 331 מטופלים שאובחנו בסרטן שלפוחית השתן. תוצאות המחקר הראו באופן מובהק כי מטופלים שהשתמשו באספירין היו מבוגרים יותר, בעלי סבירות גבוהה יותר להיסטוריה של מחלות לב וכלי דם וסוכרת ובעלי סבירות גבוהה יותר להשתמש בתרופות מטפורמין וסטטינים (כל ה-p< 0.05). בנוסף, החוקרים מצאו שמטופלים שנטלו אספירין באופן יום יומי היו בעלי שרידות ספציפית גבוהה יותר לחמש שנים (68% בהשוואה ל-60%, p= 0.02) ובעלי שרידות כוללת גבוהה יותר (59% בהשוואה ל-52%, p=0.03) באופן מובהק בהשוואה למטופלים שלא נטלו אספירין.
תוצאות המחקר הראו גם כי לאחר התאמה רב משתנית, שימוש באספירין נשאר קשור באופן בלתי תלוי לתמותה נמוכה יותר מסרטן באופן ספציפי (יחס הסיכונים 0.64, רווח בר סמך 95%= 0.45-0.89, p= 0.01), כמו גם לתמותה מכל סיבה (יחס הסיכונים 0.70, רווח בר סמך 95%= 0.53-0.93, p= 0.02), אך לא כאשר היו גרורות מרוחקות (p> 0.05).
המסקנות שעלו מן המחקר הראו כי שימוש יום יומי באספירין קשור באופן מובהק לתוצאי שרידות משופרים לאחר כריתה מלאה של שלפוחית השתן. החוקרים הסיקו גם כי ישנו צורך בביצוע מחקרים נוספים שיבדקו את המנגנונים הביולוגיים הפוטנציאליים שעומדים בבסיס התוצאות הללו ולחקור את הסיבתיות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
