ישנם מעט מאוד מחקרים אשר מגדירים את המבנה-תגובה של טיפול עם קרינה (RT- radiation therapy) להיפותלמוס ולהיפופיזה בקרב מטופלים צעירים וילדים עם גידולים במוח. במחקר הנוכחי, החוקרים בדקו את הקשר בין מינון ה-RT למבנים הללו ובין ההתפתחות של חוסר תפקוד אנדוקריני בקרב אוכלוסייה זו.

החוקרים אספו מידע בנוגע למינון הקרינה ומידע קליני לגבי ילדים ומבוגרים צעירים (עד גיל 26 שנים) שאובחנו עם גידול במוח וטופלו עם RT במסגרת שלושה מחקרים פרוספקטיביים (בין השנים 2003-2016).

החוקרים קבעו מצבים של חוסר בהורמון גדילה, הורמון בלוטת התריס, הורמוני בלוטת האדרנל והורמוני מין באמצעות קליניקה וסרולוגיה. כמו כן, היארעות של מצבי חסר הוערכה באמצעות שיטת Kaplan-Meier ונעשה שימוש במודלים רב משתניים לבחינת מינון הקרינה והגיל.

מתוך 222 מטופלים במחקר, 189 הוערכו באמצעות אנליזה אקטוארית, עם חציון זמן מעקב של 4.4 שנים (טווח: 0.1-13.3 שנים), כאשר 31 מטופלים (14%) לא נכללו באנליזה האקטוארית מכיוון שהיה להם חוסר הורמונלי קודם ושני מטופלים (0.9%) לא נכללו בעקבות חוסר במעקב.

תוצאות המחקר הראו ש-130 מטופלים (68.8%) שאובחנו במדולובלסטומה טופלו עם קרינה לאזור הראש וחוט השדרה (CSI - craniospinal irradiation) ובמנות דחף. מרבית יתר המטופלים (n=56) טופלו עם involved field RT, בעיקר בעקבות אפנדימומה (13.8%, n=26) וגליומה לא מתקדמת (7.4%, n=14).

שיעורי ההופעה האקטוארים במשך 4 שנים של מעקב עבור מחסור בהורמון כלשהו, מחסור בהורמון גדילה, מחסור בהורמון בלוטת התריס, מחסור בהורמוני בלוטת האדרנל ומחסור בהורמוני מין היו 48.8%, 37.4%, 20.5%, 6.9% ו-4.1%, בהתאמה. כמו כן, החוקרים מצאו קשר בין הגיל בו המטופלים התחילו לקבל טיפול RT, הזמן שעבר מאז סיום הטיפולים וחציון המינון של הקרינה לאזור ההיפותלמוס וההיפופיזה לבין עליה בסיכון לסבול מחסר הורמונלי.

מסקנות המחקר הראו כי חציון מינון קרינה להיפותלמוס ולהיפופיזה, גיל צעיר וזמן מעקב ארוך יותר קשורים לשיעורים גבוהים יותר של חסרים הורמונליים בקרב ילדים ומבוגרים צעירים שטופלו עם קרינה בעקבות גידולים במוח.

מקור: 

Vanter, R.E. et al. (2018) Journal of Clinical Oncology 36,28.