בגיל 106 ("אני כבר בן 106 וחצי פלוס", הוא מקפיד להדגיש), ד"ר וויליאם (ביל) פרנקלנד אמנם איננו רשאי לטפל בחולים, אבל ממשיך לייעץ למטופלים וגם כותב מאמרים לכתבי עת רפואיים. עתה הוא שוקד על כתיבת מאמר שמציג כמה פרטים חדשים, ממקור ראשון, על גילוי הפניצילין.
עוד בעניין דומה
לאחרונה עבר להתגורר בדיור מוגן במרכז לונדון, שבו הוא יכול לקבל טיפול רפואי 24/7 ואם תהיה החמרה במצבו, ייכנס שם ליחידת סיעוד. מכנים אותו "הסבא של מדע האלרגיה", אלרגולוגיה-אימונולוגיה, ויש לו סיפור חיים יחיד במינו שכל מפיק בהוליווד היה חולם עליו. את הביוגרפיה שלו כתב פול וואטקינס: "מאי הגיהינום לקדחת השחת" (באנגלית זה נשמע טוב יותר: From Hell Island to Hay Fever).
לכל הרופאים יש סיפורים על המטופלים שלהם והוא גם אוהב לספר על הקריירה שלו, העשירה באתגרים ובשינויים: "נדמה לי שהייתי שמונה פעמים במצבים שעלולים היו להסתיים במוות, לא כולל את הפעם שבה אמרתי לסדאם חוסיין, כאשר הוזמנתי לארמונו בבגדד כדי לטפל בו, שעליו להפסיק מיד לעשן", סיפר ד"ר פרנקלנד לא מכבר בראיון ל-CNN ולאתר של ה-NHS הבריטי.
"אני שומר על חדות המוח שלי כאשר אני קורא הרבה, במיוחד כתבי עת מדעיים. את ה-British Medical Journal אני מקבל מדי חודש וקורא בו הכל. אינני מעשן ואינני אוכל יותר מדי, מעת לעת עושה קצת התעמלות, בישיבה. עליך להיות אנרגטי בכל דבר שאתה עושה: חברתי, פסיכולוגי ורגשי – הכל בידיך"
גם בגילו המופלג מאוד הוא מפגין זיכרון חד ומתנסח בבירור. "אני אמנם מזדקן ויש דברים שאינני יכול עתה לעשות כמו פעם, למשל לרוץ כדי לשמור על כושר, אבל אני שומר על חדות המוח שלי כאשר אני קורא הרבה, במיוחד כתבי עת מדעיים. את ה-British Medical Journal אני מקבל מדי חודש וקורא בו הכל. אינני מעשן ואינני אוכל יותר מדי, מעת לעת עושה קצת התעמלות, בישיבה. עליך להיות אנרגטי בכל דבר שאתה עושה: חברתי, פסיכולוגי ורגשי – הכל בידיך.
"נאמר לי", הוא מפרט את מה שאירע לו עם סדאם חוסיין, "כי ירדה אצלו רמת הרגישות לזריקות נגד נבגי פטריות משום שהוא אלרגי להן וכי יש לו אסתמה במצב קשה עד חמור. אבל למעשה הוא לא היה אלרגי וגם לא היתה לו אסתמה אלא שהוא עישן יותר מ-40 סיגריות ביום וזה מה שגרם לו קשיי נשימה. הוא היה כל כך מכור, עד שהבנתי שהוא לא יפסיק לעשן ואין סיכוי שיתחיל להיגמל מסיגריות. אז אמרתי לו שאין סיבה שאחזור לראות אותו שנית.
"אני גם אמרתי לו: 'אני מטפל בכך כמטופל ולא כראש מדינה. אני מטפל בך בדיוק כמו שהייתי מטפל בכל אדם, קבצן או מיליונר', וזו היתה הערה טיפשית להגיד מקבץ נדבות חולה. אבל סדאם חוסיין הפתיע אותי: הוא בכל זאת הפסיק לעשן ורק אז חזרתי לעיראק, כעבור שלושה חודשים וחצי, מלווה באשתו ובאחת מארבעת ילדיו שהיתה אז בת 19. באתי לבקר את המטופל הנחמד שלי, בארמונו".
ב-2015 הוענק לד"ר פרנקלנד אות "אביר מסדר האימפריה הבריטית" (MBE) על תרומתו לחקר האלרגיה. אחד מהישגיו הבולטים היה כאשר שכנע את שירות חיזוי מזג האוויר הבריטי לכלול בתחזית היומית שלו גם את הנתון על שיעור האבקנים בזיהום האוויר. זאת, בעקבות ניסוי כפול סמיות ראשון מסוגו לעניין הרגישות של בני אדם לאבקנים שערך ב-1954. "המידע הזה חשוב מאוד למי שסובל מתסמיני קדחת השחת".
לפני שנה וחצי, כאשר חגג יום הולדת 105, קיבל כרטיס ברכה ממלכת בריטניה, אליזבת השנייה, והוא גאה מאוד להציג אותו בפני כל אורח. בקרוב הוא עשוי לקבל מלשכתה כרטיס ברכה נוסף.
הוא עבד בבית החולים המוערך סנט מרי בבירה האנגלית עד גיל 65, מועד הפרישה הרשמי, ו-20 שנה לאחר מכן (מהן 19 ללא שכר) ביחידה לבריאות ובטיחות בעבודה במסגרת שירותי הבריאות הלאומיים, ה-NHS, של בריטניה. את האיסור להמשיך ולטפל בחולים, עקב גילו המתקדם, הורתה לו ה-GMC - General Medical Council.
"היה לי על כך ויכוח סוער מאוד, ממש מריבה", סיפר לא מכבר. "פניתי לפני שש שנים, לראשונה בחיי, ל-BMA, ההתאגדות הרפואית הבריטית, כדי לקבל ייעוץ משפטי, אבל בסוף החלטתי שלא להגיש תביעה לבית המשפט, הגם שהיה סיכוי טוב שאזכה".
הוא נולד ב-1912 ועדיין זוכר את יום הולדתו כילד בן שלוש כאשר "הסתער" על העוגה וסיים את החגיגה חולה. הוא בחר בקריירה ברפואה "משום שלא אהבתי את הדרך שבה רופא טיפל בי, באחי ובאחותי כאשר חלינו כילדים בשחפת הבקר (Bovine Tuberculosis), זואונוזה חמורה שעלולה לסכן אוכלוסיה רחבה ומועברת מבקר לבני אדם. תפוצתה במרבית מדינות העולם, אולם על פי אתר משרד החקלאות, איננה כיום בישראל. השנה האחרונה שבה הופיעה בארץ היתה 1999. בעלי חיים שונים מהווים מאגר לחיידק והסימנים הקליניים בבעלי חיים הם: דלקות ריאות, פגיעה באיברים שונים, זיהום מערכתי. מקור ההדבקה בבני אדם - מגע ישיר עם חיות משק נגועות, דרך זיהום סביבתי והפרשות, כולל חלב.
"כילד קראתי את ספר זכרונותיו הנהדר של הרופא השוודי אקסל מונטה, 'מגילת סן מיקלה'. הוא נתן לי את ההשראה", הוא מסביר.
"אני זוכר איך שאלכסנדר פלמינג, שגילה את האנזים ליזוזים (lysozyme), הדריך סטודנטים לרפואה לטפטף טיפות לימון לעיניים כדי לנסות וללכוד את הדמעות שלהם. 'אם תוכלו ללכוד אפילו טיפה אחת של דמעה, תוכלו לדלל כך 100 אלף פעם ועדיין תהיה אנטי-בקטריאלית', הוא אמר להם"
את לימודי הרפואה שלו החל בקווינ'ס קולג' באוקספורד ("לא היו שם סטודנטיות") והמשיך לבית הספר לרפואה בבית החולים סנט מרי, כיום חלק מהאימפריאל קולג' בלונדון. "אני זוכר שבמסגרת ההתמחות הביאו אותי לראות נשים עם אלח דם אימהי בעקבות זיהום בעת הלידה (puerperal sepsis) שטופלו לראשונה בתרופה שהגיעה עבורן במיוחד מגרמניה – האספקה הראשונה של תרופת הפלאים prontosil rubrum. בכך הייתי עד לתחילת עידן הסולפה וראשית האנטיביוטיקה.
"אני זוכר איך שאלכסנדר פלמינג, שגילה את האנזים ליזוזים (lysozyme), הדריך סטודנטים לרפואה לטפטף טיפות לימון לעיניים כדי לנסות וללכוד את הדמעות שלהם. 'אם אתם תוכלו ללכוד אפילו טיפה אחת של דמעה, תוכלו לדלל כך 100 אלף פעם ועדיין תהיה אנטי-בקטריאלית', הוא אמר להם".
ב-1938 סיים את לימודי הרפואה וקיבל תואר דוקטור, שירת במלחמת העולם השנייה בחיל הרפואה המלכותי הבריטי, נפל בשבי בידי היפנים בסינגפור והיה במשך שלוש שנים וחצי במחנה שבויים.
"פצצות האטום שהורידו האמריקאים על הירושימה ונגאסקי הצילו את חיי. היפנים הציבו מכונות ירייה מול מגרש המסדרים במחנה כמה ימים לפני שהוטלו פצצות האטום, וזאת בעקבות ההצהרה של קיסר יפן כי אם כוחות אמריקאיים ינחתו ביפן, כל שבויי המלחמה, 120 אלף חיילים, יוצאו להורג בירייה".
התפקיד הראשון שלו בבית החולים סנט מרי היה לעבוד תחת פיקוחו של דיקן בית הספר לרפואה פרופ' צ'רלס ווילסון, הלורד מורן שהיה רופאו האישי של ווינסטון צ'רצ'יל. עשור לאחר מכן בירך על הרעיון הנהדר של אניירין בוואן, שר הבריאות בממשלת הלייבור לאחר מלחמת העולם, להקים שירות בריאות לאומי.
"אני כלל לא מושפע מזה, אבל אני חש היטב כי לא מספיק כסף מועבר על ידי הממשלה ל-NHS כיום", אמר בראיונות שהעניק לאחרונה, "ואני מודאג שבמערכת אין מספיק מומחים לאלרגיה ולאימונולוגיה קלינית כדי שיוכלו לממש מעשית את ההתקדמות שחלה במחקרי האלרגיה. בני אדם יטופלו אחרת כאשר הרופאים יידעו יותר על הגנים של החולה וייעשה שימוש בגנטיקה כדי לבדל בין בני אדם – בין כאלה שמגיבים לאבקנים מסוימים, לפטריות ולבעלי חיים בסביבתם, לאחרים שלא".
יש גם היבט אישי מדוע ד"ר פרנקלנד מתעניין כל כך בנושא הזה: אחיו ג'ק, תאומו הזהה. יש רק הבדל אחד בין השניים: ד"ר פרנקלנד סבל במשך 90 שנה מקדחת השחת ("נפטרתי מזה כיום") אבל תאומו לא. "אני בטוח שיש אצלי איזה גן שהוא שונה מזה של אחי, בסך הכל כנראה רק חומצת אמינו אחת...". אגב, הוא כמעט שמת לאחר שסבל מתגובה (אנפילקסיס) חמורה כאשר ביצע על עצמו ניסוי בהקהיית רגישות באמצעות חרק מוצץ דם. "בימינו לא מתירים לבצע כך ניסוי מדעי, אבל אני רציתי לדעת כיצד הגוף מגיב ליתושים, לפרעושים ולכל חרק שעוקץ אותך".
ציון דרך אחר בקריירה הארוכה שלו: הוא שימש במשך שנתיים כעוזר קליני לרופא הסקוטי סר אלכסנדר פלמינג מגלה הפניצילין, האנטיביוטיקה הראשונה לטיפול במחלות זיהומיות שהצילה רבים ברחבי העולם ממוות, שהתכבד בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה בשנת 1945. "היה עלי לדווח לו על מה שמתרחש במחלקה שניהל. הוא לא התעניין ברפואה קלינית, רק בבקטריולוגיה".
היה זה בבית החולים סנט מרי כאשר פלמינג גילה את הפניצילין עוד ב-1928. "הזיהום שהופיע על הצלחת במעבדה, מה שהוביל לתגלית, הגיע מהרצפה. אלרגולוגים גידלו שם עובש לא עונתי. הסיבה האמיתית לתחילת עידן האנטיביוטיקה היתה כתוצאה ממה שנעשה במחלקה לאלרגיה ואני מאוד גאה בכך כי אני אלרגולוג".
"הווטרינרים משתמשים בכמויות ענק של אנטיביוטיקה והם בין האשמים במה שקורה. לי יש חלק קטן במלחמה הזאת. בגילי יש לי שפע של טענות כנגד רופאים שחושבים שיש תועלת בכמוסות ובתרופות ואני אומר להם: 'לא, לא!'"
"אני מודאג מאוד מעמידות החיידקים לאנטיביוטיקה – תופעה לה מקדישים כיום הרפואה והמחקר לא מעט. כבר ב-1936 האזנתי להרצאה של פרופ' פלמינג והוא אמר לאחר שלמדנו את הטריק כיצד לייצר כמויות גדולות של פניצילין כדי לטפל בחולים, כי בעתיד ייעשה בחומר הזה שימוש יתר והוא יינתן במינון יתר ואז החיידקים יפתחו עמידות לו. כסטודנט חשבתי לעצמי, על מה הוא מדבר? וזה אחרי שפתח את הרצאתו בדברי שבח והלל לפניצילין שלו לצורך טיפול בפצועי מלחמה ובחולים".
כשנשאל מה ניתן עוד לעשות כדי להתמודד עם הבעיה, השיב: "הווטרינרים משתמשים בכמויות ענק של אנטיביוטיקה והם בין האשמים במה שקורה. לי יש חלק קטן במלחמה הזאת. בגילי יש לי שפע של טענות כנגד רופאים שחושבים שיש תועלת בכמוסות ובתרופות ואני אומר להם: 'לא, לא!'".
כשנשאל אם לא תרופות, אז מהו בעצם סוד חייו הארוכים, השיב: "אני יכול לענות על כך די בקלות: פשוט מזל. אכן ידעתי עצב והיו גם שיאי שמחה רבים בחיי אבל בחרתי להתעלם ולבלוע את הזכרונות השליליים ואת הפחדים שחוויתי ולהתמקד בשמחה. אני מתעניין כיום בעתיד ובהווה. נחמד גם להיזכר בכמה ימים יפים שהיו בעבר. היו לי בוודאי שמונה פעמים שהייתי די קרוב למוות או כמעט שנהרגתי אבל בכל פעם היה לי אותו ניצוץ הדרוש כדי להימלט מזה".