התחזקותה של "תנועת האנטי חיסונים" – או בשמה האחר "סרבני החיסונים" – מטרידה מאוד את הרופאים ולא רק בישראל. "אם אתם נכנסים לטוויטר תגלו כי מסרי התנועה עולים בביצועיהם ביחס של 6 ל-5 על אלה של כל הגורמים הרפואיים שהם 'פרו-חיסונים'. אני חושב שבהתמודדות הזאת אנחנו איננו מנצחים. אנחנו מתחילים להפסיד את המערכה במחלות. האנטי חיסונים גורמים לתחלואה הולכת וגדלה".

כך התבטא לאחרונה פרופ' מייקל קינץ' (Kinch) בן 52, סגן הרקטור ומנהל המרכז למחקר וחדשנות באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, מרצה בתחום הביוכימיה, פיזיקה מולקולרית וטיפולי הקרנה באונקולוגיה. פרופ' קינץ' הוא מחברו של ספר חדש, "בין תקווה לפחד: היסטוריית החיסונים וחסינות האנושות" (Between Hope and Fear: A History of Vaccines and Human Immunity) שרואה אור בימים אלה בהוצאת פגסוס בארה"ב.

בעברו לימד קינץ' באוניברסיטת פרדו ושימש בה חוקר בנושאי סרטן שד וערמונית. הוא הקים תכנית אונקולוגית בחברת ביוטכנולוגיה והוביל מחקר בחברה נוספת העוסקת בגנטיקה ומחקר על תרופות באוניברסיטת ייל בבוסטון.

"תנועת האנטי חיסונים היא כיום חזקה מאי פעם, מאורגנת היטב, יש לחבריה מוטיבציה גבוהה והם ממומנים היטב. פיתוח חיסונים נעשה יקר מאוד ואיננו רווחי לחברות התרופות. זה עשור לא פותח חיסון חדש כלשהו וחברות התרופות פשוט עוזבות את תחום החיסונים. המצב לכן נעשה חמור וגרוע יותר"

בראיון לרדיו הציבורי האמריקאי NPR אמר עוד פרופ' קינץ': "באוקראינה למשל, יש השנה מספר שיא בעולם של מקרי חצבת – מעל 30 אלף. באוניברסיטת מיזורי בארה"ב היתה השנה התפרצות נוראית של חזרת. מאות סטודנטים ועובדים חלו, וזו ממש בושה, אולי יותר מבושה, זו טרגדיה. אינני בא להשמיץ ולהכפיש את מתנגדי החיסונים, אינני מטיל ספק בכך שהם דואגים לילדיהם ולילדי אחרים, אבל הם נשמעים יותר מרופאים ומדענים.

כריכת הספר Between Hope and Fear: A History of Vaccines and Human Immunity, הוצאת פגסוס

"לדעתי, המדענים עושים עבודת תקשורת גרועה בכל הקשור לעידוד הציבור להתחסן. המדע הוכיח בראיות מוצקות כי תרכיבי החיסון השונים נגד מחלות מידבקות שונות בטוחים ויעילים באופן מוחלט עד שאנשי המדע והרפואה אינם רוצים עוד לדבר על כך. הם חושבים שהנושא מוצה והוסדר. הם אינם מזהים את העובדה שיש לצידנו נתונים וראיות מוצקות אבל אנחנו עדיין מפסידים במלחמה על חשיבות החיסונים.

"חיסונים הצילו חיי יותר אנשים מכל יוזמה אחרת כלשהי בתחום בריאות הציבור, אבל מיליוני בני אדם חוששים שהחיסונים מאיימים על בריאותם ועל ילדיהם. כתוצאה מהפחדים הללו, יש כיום ירידה מתמשכת בשיעורי ההתחסנות ובכך נפתחה הדלת למחלות ניתנות למניעה כמו חצבת, חזרת, אדמת ושעלת", ציין פרופ' קינץ'.

לדעתו, "תנועת האנטי חיסונים היא כיום חזקה מאי פעם, מאורגנת היטב, יש לחבריה מוטיבציה גבוהה והם ממומנים היטב. פיתוח חיסונים נעשה יקר מאוד ואיננו רווחי לחברות התרופות. זה עשור לא פותח חיסון חדש כלשהו וחברות התרופות פשוט עוזבות את תחום החיסונים. המצב לכן נעשה חמור וגרוע יותר".

לכתיבת הספר הקדיש שש שנות מחקר שבהן, כך סיפר, בחן את "מקורות החדשנות והיזמות ברפואה החדשה ואת כל נושא הפיתוח של חיסונים – אולי אחת ההמצאות הגדולות ביותר של האנושות. ואז גיליתי להפתעתי, שרבים מהסיפורים העוסקים בתולדות החיסונים ממש שגויים או מכילים עובדות לא נכונות. לכן, החלטתי להיכנס לעובי הקורה כדי לתקנם".

פרופ' מייקל קינץ' (Kinch), סגן הרקטור ומנהל המרכז למחקר וחדשנות באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. צילום: ג'ו אנג'לס/ WUSTL

"חיסונים הצילו חיי יותר אנשים מכל יוזמה אחרת כלשהי בתחום בריאות הציבור, אבל מיליוני בני אדם חוששים שהחיסונים מאיימים על בריאותם ועל ילדיהם. כתוצאה מהפחדים הללו, יש כיום ירידה מתמשכת בשיעורי ההתחסנות ובכך נפתחה הדלת למחלות ניתנות למניעה כמו חצבת, חזרת, אדמת ושעלת"

פרופ' קינץ' סיפר על כמה מהטעויות ההיסטוריות שמצא: "כולנו לומדים שאדוארד ג'נר המציא את החיסון לאבעבועות שחורות לאחר ששם לב שלצעירות שחלבו פרות יש 'עור יפהפה ונקי'. הן לא חלו במחלה שמותירה צלקות. אבל למעשה, היה זה חקלאי אנגלי אחר, בנג'מין ג'סטי שמו, ששם לב לעניין העור הנקי מצלקות של הנערות שחלבו בחוותו והוא ביצע את מה שנחשב אז לחיסון כנגד המחלה, שני עשורים לפני ג'נר.

"הוא הלך כמה קילומטרים מביתו בעיצומה של התפרצות אבעבועות שחורות באזור מגוריו, עד שמצא פרה אחת שחלתה באבעבועות של פרות. הוא השתמש במחטי סריגה של אשתו כדי לגרד את העור ואז החדיר את תוכן האבעבועות של הפרה לעורה של אשתו וילדיו. ג'נר תרם לפופולריזציה של ההליך הזה אבל ג'סטי המציא אותו. כאשר שכניו שמעו מה עשה, הם גירשו אותו ואת משפחתו מהכפר. ג'סטי מצא מקלט 150 קילומטר מביתו.

"כל זה היה משום שאותם אנשים נתמלאו פחד שמא 'ערבוב חומר מגוף פרה עם חומר בגוף אדם יהפוך אותם ליצורים דמויי מינוטאורים בתוך לילה אחד ויצור זה ייצא למסע הרג בכפר...

"לפני שהיה החיסון האמיתי כפי שהוא מקובל כיום והחל לבצע מה שמכונה וריאולציה - הדבקה באבעבועות שחורות על ידי חתך בעור – לערך 10% מאלה שעברו טיפול זה מתו ויחסית למצב שהיה אז, מדובר בשיעור נמוך כי באותם ימים, יותר מ-30% מהאנשים שנדבקו במחלה מתו מהזיהום.

"כאשר אמריקאי בשם קוטון מאדר, שהיה מנהיג פוריטני מפורסם במסצ'וסטס, אז עדיין מושבה (קולוניה) בריטית, החל לקדם את השימוש בוריאולציה (Variolation), שכניו זרקו לבני בניין על ביתו, ניפצו חלונות והאשימו אותו שהוא מנסה להרוג את ילדיהם...

"אנחנו יכולים לצחוק על כך", אמר פרופ' קינץ', "אבל גם בימינו מתלווה לא אחת לחיסון חדש פחד. דוגמה עכשווית: 'גרדסיל', החיסון החדש מפני סרטן צוואר הרחם. הוא בטוח באופן מלא אבל היו אנשים שפחדו כי החיסון הזה יגרום לכך ש'הבנות שלנו יפגינו התנהגות מתירנית'. הם מתחו ביקורת על תרכיב החיסון וכינו אותו 'חיסון מתירני'. הרעיון שעמד בבסיס טענתם המופרכת: מעתה בנות עשרה שיחוסנו ויידעו שלא יחלו בסרטן צוואר הרחם, יהיו מכאן ואילך פעילות יותר מבחינה מינית.

"אנחנו רואים איפה כי מתנגדי החיסונים היו כאן הרבה לפני החיסונים עצמם. הטיעונים שלהם לא רציונליים, ובזה בדיוק עוסק הספר. כל פריצת דרך מלווה כנראה בטרגדיה או אפילו באלימות. היו תקלות בתחילת עידן החיסונים. למשל, אצוות החיסון מבין הראשונות שהגיעו לשוק כנגד פוליו היתה גרועה עקב תקלת ייצור או זיהום שחדר לתוכה ולא מספיק יעילה, ולכן התרחשה התפרצות של פוליו בקליפורניה.

"נכון", ציין פרופ' קינץ', "תקלות היו וכנראה שעוד יהיו כי אין דבר מושלם, אבל כדאי שלא נטעה: אין שום מוצר מעשה ידי אדם שהציל את חייהם של כל כך הרבה אנשים בעולם כמו חיסונים". לדבריו, "יש לחנך את הציבור שלא ללמוד הכל מפייסבוק ומטוויטר משום שלעתים קרובות מאוד העובדות שם שגויות, אינן אמיתיות. מה שמופיע ברשתות חברתיות לא אחת אלה הם תוצרי מניפולציה מכוונת ובגללה נולדים הפחדים. זו הסיבה שכתבתי את הספר, ביקשתי לספק מידע אובייקטיבי ולבסס אותו על עובדות וראיות מוצקות ומוכחות".

מי אשם בהתפרצות החצבת בישראל

בגלל סרבני החיסון יש עתה התפרצות חצבת בישראל שלא היתה כמותה בהיקפה בעשורים האחרונים. מספר הנדבקים במחולל החצבת היה בשבוע שעבר פי יותר מ-20 בהשוואה למספרם בשנה קודמת: 623 ילדים ובגירים. השבוע הודיע משרד הבריאות כי על פי ההערכה, עד כה נחשפו כ-30 אלף ישראלים לסכנת הידבקות בחצבת, רבים מהם תינוקות ופעוטות שטרם חוסנו עקב גילם הצעיר וגם בגירים שלא היה להם חיסון נגד חצבת מסיבות שונות.

בשנים האחרונות גם התרחשו כמה אירועים יותר מצומצמים בהיקפם של שעלת וחזרת. רוב הסרבנים הם מהמגזר החרדי. סקירה בנושא הזה מאת ענת עמית אהרון, אחות ראשית באגף לבריאות הציבור במינהל השירותים החברתיים בעיריית תל אביב-יפו ומבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, פורסמה בכתב העת לחינוך וקידום הבריאות ב-2011. "ההתנגדות", ציינה עמית אהרון, "לבשה בעבר אופי פוליטי-חברתי ושל מאבק מעמדי בין המעמד הנמוך למעמד האצולה, לצד מאבק בין חופש הבחירה של הפרט לבין כפיית החיסונים באמצעות החוק.

"בשני העשורים האחרונים אנו עדים לתופעה ההולכת וצוברת תאוצה בישראל ובמדינות נוספות: הורים הם שמחליטים שלא לחסן ילדיהם בחיסונים המומלצים על ידי רשויות הבריאות מסיבות מגוונות: אמונות דתיות, דעות וערכים אידיאולוגים ופילוסופיים. שורשיהן מצויים באותה התנגדות לחיסונים מהמאות הקודמות. החשש המרכזי מהתופעה הוא ירידה בשיעור 'חיסון העדר' והתפרצות של מחלות הניתנות למניעה באמצעות חיסונים.

"אחיות בריאות הציבור נעתרות לבקשות השונות של ההורים מתוך כבוד לרצונותיהם. העיקרון המקצועי המנחה הוא: עדיף לחסן את הילדים בכל חיסון שהוא ובכל גיל, על פי רצון ההורה, מאשר להתעקש על שגרת החיסונים המומלצת בלבד ולאבד לחלוטין את פוטנציאל ההתחסנות של אותם ילדים"

"על אנשי בריאות הציבור לשמוע את קולם של ההורים, להבין מניעיהם להחלטתם שלא לחסן את ילדיהם ולמצוא פתרונות הולמים למניעת ירידה בשיעור הכיסוי החיסוני".

עוד ציינה מחברת המאמר: "מחקרים שנעשו בארה"ב ובבריטניה זיהו סיבות לתופעה בדגש על הסיבות האידיאולוגיות המובילות הורים לקבל החלטה שלא לחסן את ילדיהם, אולם סיבות נוספות לאי ביצוע שגרת החיסונים המומלצת כוללות גם התוויות נגד רפואיות, חסמים כלכליים, חוסר ידע, זמינות ונגישות נמוכה של המרפאות, ליקוי בתקשורת עם הצוות המטפל וחוסר אמון במערכת הרפואית ובנציגיה. כמו כן נצפו הבדלים בהיענות לביצוע חיסונים על רקע אתני, גזעי ומצב כלכלי-חברתי. במספר מחקרים נמצא כי מעמד חברתי-כלכלי נמוך קשור לשיעור נמוך של ביצוע החיסונים.

"במילים אחרות מדובר בסיבות דתיות, פילוסופיות ואידיאולוגיות הכוללות אמונה ביכולותיה ובעליונותה של הרפואה המשלימה על זו הקונבנציונלית ותפישת 'ההורות הטובה', סיבות מוסריות, קונפליקט בין טובת הפרט לטובת החברה, בדגש על מרכיב 'חסינות העדר', חוסר אמון במערכת הרפואית הממסדית, תיאוריות קונספירציה ותפישת המידע הרפואי כלא אמין וחוסר אמון בבטיחותם של החיסונים", ציינה עמית אהרון.

עוד הדגישה כי "דעותיהם ואמונותיהם של ההורים סרבני החיסון לרוב אינן מבוססות ראיות מדעיות, אך הם מאמינים בדרכם. לעתים אומרים ההורים כי ההחלטה שלא לחסן לא היתה פשוטה והיא התקבלה לאחר שלמדו את הנושא. לרוב, המקור ללמידה הוא אתרי אינטרנט, ספרים שהופצו על ידי הקבוצות הרפורמיסטיות או הרדיקליות, אתרים של בעלי עניין כלכלי מובהק בנושא (כדוגמת אתרים של רופאים הומיאופתים המציעים חיסונים חלופיים). קשת האפשרויות שההורים מציגים היא רחבה: החל בהתנגדות מוחלטת לכל חיסון, חיסון חלקי בחיסונים מסוימים, פיצול של חיסונים משולבים ועד להתחלת מתן החיסונים רק מעל גיל שנה, מתוך טענה כי המערכת החיסונית של התינוק איננה בשלה לקבל את מסת החיסונים מיד לאחר הלידה.

לרוב אלו הסיבות האידיאולוגיות המובילות הורים לקבל החלטה שלא לחסן את ילדיהם, אולם יש סיבות נוספות הכוללות גם התוויות נגד רפואיות, חסמים כלכליים, חוסר ידע, זמינות ונגישות נמוכה של המרפאות, ליקוי בתקשורת עם הצוות המטפל וחוסר אמון במערכת הרפואית ובנציגיה

"לרוב", סיכמה, "אנו, אחיות בריאות הציבור, נעתרות לבקשות השונות של ההורים מתוך כבוד לרצונותיהם ובכפוף לחיסונים הנמצאים ברשותנו ולנהלי מתן החיסונים. העיקרון המקצועי המנחה הוא: עדיף לחסן את הילדים בכל חיסון שהוא ובכל גיל, על פי רצון ההורה, מאשר להתעקש על שגרת החיסונים המומלצת בלבד ולאבד לחלוטין את פוטנציאל ההתחסנות של אותם ילדים".

כך או כך, המסקנה היא שעל מערכת הבריאות, הרופאים והאחיות לאמץ בהקדם אסטרטגיה נכונה בהתמודדותם מול סרבני החיסונים על מנת להגן על כלל הציבור. התפרצות החצבת השנה ושל מחלת החזרת בשנים קודמות מבטאת היטב את הבעייתיות.