פרדוקס ההשמנה, לפיו משקל עודף או השמנת יתר נמצאים בקשר גדול יותר דווקא עם הפחתת תמותה, מוסבר על ידי ערפלנים וסיבתיות הפוכה ולא על ידי קיומו של יתרון בריאותי אמיתי במשקל עודף. מטרת מחקר זה הייתה לצלול לעומק הפרדוקס דרך ניתוח הקשר לתמותה במספר מחלות הקשורות בהשמנה – סוכרת מסוג 2, מחלת לב כלילית, סרטן ועישון. כל אלו עברו התאמה למספר ערפלנים.

המחקר נערך על בסיס מאגרי מידע בריטיים (UK Biobank population,יN= 502,631) יחד עם שלוש תתי קבוצות של חולים – סוכרת סוג 2 (23,842 מטופלים), מחלת לב כלילית (24,268 מטופלים) וסרטן (45,790 מטופלים) בתחילת המחקר. מספר דרכים למדוד השמנה נשקלו, בכלל זה מדד BMI (כמספר רציף ולפי קטגוריות), היקף מותן, אחוזי שומן ויחס מותן-ירך. התוצא הנמדד היה תמותה על כלל סוגיה. האנליזה התבצעה בעזרת מודל רגרסייה מסוג Cox שהותאם לגיל, מצב עישון, השכלה, רקע תחלואתי ו-Deprivation index.

פרדוקס ההשמנה נצפה כאשר נעשה שימוש במדד ה-BMI. הוא נמצא באנשים עם סוכרת סוג 2 (יחס סיכונים מתוקנן עבור השמנת יתר לעומת BMI תקין - 0.78. רווח בר-סמך 95%: 0.65-0.95) אבל לא בקרב חולים עם מחלת לב כלילית (יחס סיכונים 1.00, רווח בר-סמך 95%: 0.86-1.17). הפרדוקס היה הכי מודגש בקרב גברים לעומת נשים, היה יותר מודגש בקרב מטופלים שמעשנים כעת ולא קיים בקרב אנשים שמעולם לא עישנו. עבור מדדי השמנה אחרים, לא נמצאה עדות משמעותית לפרדוקס, אך תמיד מצב העישון של המטופלים שינה את היחס בין השמנה לתמותה.

מסקנות החוקרים היא שפרדוקס ההשמנה נראה בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 והוא מאד מושפע ממצב העישון. ניתוח הנתונים תומך בסברה שמדובר בסיבתיות הפוכה וקיומם של ערפלנים.

מקור: 

Jenkins D.A et al (2018). Diabetes Care 2018 Sep; 41(9): 1878-1886.