למגנזיום יש תפקיד חיוני בגוף האדם והוא הכרחי לפעילותם של יותר מ-350 אנזימים ותהליכים מטבוליים רבים. ללא מגנזיום, אין חיים. ללא מגנזיום, הצמחים נובלים.

הכלכלה המערבית דלה במגנזיום. ההמלצות הן לצרוך כ-400-350 מ"ג של מגנזיום ליום. הדרישה למגנזיום עולה בהריון ואצל ספורטאים.עיקר המגנזיום נמצא בירקות ירוקים, שקדים, אגוזים ורכיכות, וכ-20% מצריכת המגנזיום ליום מגיעה ממי השתייה. המגנזיום מופרש בשתן ובצואה.

ספיגת של המגנזיום לגוף מהמעי הולכת ויורדת עם הגיל. אוכלוסיות מסוימות נמצאות בדרגת סיכון מוגברת לחוסר במגנזיום: ישישים, חולים עם שלשול כרוני או לאחר ניתוחי בטן, חולי סוכרת, חולים המקבלים טיפול משתן, חולים המטופלים עם תרופות כימותרפיות, אנטיביוטיקות שונות, שתיית אלכוהול ועוד.

רמה נמוכה של מגנזיום במזון ובגוף נמצאת ביחס הפוך לסכנה להתפתחות סוכרת, להתפתחות ולתמותה ממחלות לב, שבץ מוח ומוות פתאומי.

במחקרים קודמים נמצא שהוספת מגנזיום לחולי לב ולבריאים משפרת יכולת ביצוע מבחני מאמץ, מפחיתה הפרעות בקצב הלב, גורמת לשיפור בשומני הדם וטסיות הדם, מפחיתה סימני דלקת, משפרת את תפקוד האנדותל בדפנות כלי הדם ומשפרת את מדד איכות החיים.

בישראל מתבצעת התפלת מים בהיקף נרחב ההולך ועולה ומעל 50% ממי השתייה מקורם במים מותפלים. מים מותפלים הם נטולי מגנזיום וצריכתם עלולה לגרום לירידת ריכוז המגנזיום בדם.

מחקרים רבים הראו כי צריכת מי שתייה עם ריכוז נמוך של מגנזיום כרוכה בסיכון מוגבר למחלות לב, סוכרת, שבץ מוח, סרטן המעי הגס ותמותה, אך הקשר בין צריכת מים מותפלים ללא מגנזיום לבין תחלואה במחלות אלו לא נבדק עד לאחרונה.

לפני שנתיים פורסם מחקר שבוצע במסגרת עבודת הדוקטורט של גב' מיטל שלזינגר, בהנחיה משותפת של פרופ' מיכאל שכטר* ממרכז הלב ע"ש לבייב בשיבא ופרופ' יונה אמיתי מאוניברסיטת בר אילן וקופת החולים מאוחדת, שהראה תמותה מוגברת בחולים עם אוטם שריר הלב שאושפזו בבתי חולים בישראל באזורים שבהם מרב צריכת מי השתייה היא ממים מותפלים (קרי: מים ללא מגנזיום), בהשוואה לאזורים שבהם צורכים מים שאינם מותפלים ("מים רגילים", עם מגנזיום). רמות המגנזיום בדגימות דם של חולי לב הגרים באזורי מים מותפלים היו נמוכות באופן משמעותי מאשר אלו בדגימות דם של חולי לב הגרים באזורים עם מים לא מותפלים.

ארגון הבריאות העולמי התריע ב-2005 על הנזקים שעלולים להיגרם מהיעדר סידן ומגנזיום במים מותפלים וב-2011 המליץ להוסיף סידן ומגנזיום למים המותפלים. ועדת עדין שהתכנסה בארץ ב-2007 המליצה על הוספת סידן ומגנזיום למים המותפלים, אך עד כה התווסף סידן בלבד.

מחקר המשך פורסם לאחרונה כחלק מעבודת הדוקטורט של שלזינגר באוניברסיטת בר אילן, בהנחיית פרופ' יונה אמיתי ופרופ' מיכאל שכטר, בשיתוף צוות מכון המחקר של שירותי בריאות כללית בראשות פרופ' רן בליצר וד"ר מאיה לוונטר-רוברטס.

במחקר נבדק הקשר בין אספקת מים מותפלים לבין מחלות לב, סוכרת ותמותה במסד הנתונים של כ-200,000 מבוטחי שירותי בריאות כללית בגילאי 76-25. המחקר נעשה בעזרת מענק מחקר מהקרן לבריאות וסביבה ונבדקה השכיחות של הופעת מחלת לב איסכמית, סוכרת וסרטן המעי הגס בשנים 2013-2006 באזורים שבהם צריכת מי השתייה היא בעיקר מים מותפלים בהשוואה לאוכלוסיה הגרה באזורים שבהם אין שימוש במים מותפלים.

בניתוח רב משתני מתוקנן לגיל, מגדר, מצב סוציואקונומי, עישון ו-BMI. נמצאה עלייה של 6% בשיעור המקרים של מחלות לב שהופיעו במעקב של שש שנים באוכלוסיה הגרה באזורים שבהם אספקת מי השתייה היא ברובה ממים מותפלים, בהשוואה לאוכלוסיה הגרה באזורים שבהם מי השתייה אינם מותפלים.

לא נמצא הבדל בסיכון היחסי להופעת סוכרת, סרטן המעי הגס או תמותה בין האוכלוסיה שגרה באזורים עם מים מותפלים לאלה הגרים באזורים עם אספקת מים טבעיים. מחקר על תחלואה בסרטן מצריך מעקב ארוך טווח בגלל תקופת החביון הארוכה.

מחקר זה הוא ראשון מסוגו באוכלוסיה גדולה הצורכת מים מותפלים. הממצא של עלייה בסיכון היחסי לחלות במחלות לב אינו מהווה ראיה לקשר סיבתי,. אולם, יחד עם ממצאי המחקר הקודם שהראה סיכון מוגבר לתמותה בחולים עם אוטם שריר הלב באזורים שבהם רוב מי השתייה מותפלים והמחקרים הרבים שהראו תחלואה ותמותה מוגברת באוכלוסיה הצורכת מים דלים במגנזיום – עולה הצורך במחקר אינטנסיבי ומתמשך על ההשלכות הבריאותיות של צריכת מים מותפלים ללא מגנזיום ובדיקת הצורך בהוספת מגנזיום למים המותפלים בישראל, בהתאם להמלצות ארגון הבריאות העולמי.

לפני שש שנים נעשתה הערכה במשרד הבריאות לפיה עם הוספת 250 מיליון קוב מים מותפלים למערכת הפצת המים מדי שנה, קיים סיכון לתמותת יתר של 250 אנשים בשנה. מאז וכיום, כמות המים המותפלים יותר מהוכפלה.

סקרים קודמים מצאו שבישראל כמו במדינות אחרות בעולם, צריכת המגנזיום נמוכה בעשרות אחוזים מזו המומלצת. גם הוועדה המייעצת למשרדי הבריאות והחקלאות האמריקאים יצאה בשנת 2015 במסמך עמדה שהתריע על מחסור של מגנזיום במזון האמריקאי, דבר שעלול להגביר תחלואה, וקראה להגביר את צריכת המגנזיום במזון.

אך בעוד שמשרד הבריאות תמך בהוספת מגנזיום למים המותפלים, משרד האוצר ורשות המים התנגדו, בין השאר בשל עלויות כספיות.

ירידה במגנזיום במי השתייה פוגעת לא רק באדם אלא גם בצומח ובבעלי החיים, דבר שיש לו משמעות אקולוגית משמעותית. במרץ 2018 פורסם מחקר שבוצע בישראל והראה כי עקב השימוש במים מותפלים בחקלאות יש ירידה של 30% בשיעור המגנזיום בפירות ובירקות.

המחסור במגנזיום במים יוצר בעיה בריאותית מהמעלה הראשונה שעל משרד הבריאות והפוליטיקאים לתת לה מענה מיידי כדי לא לפגוע בבריאות התושבים ויש לעשות הכל כדי להחזיר את המגנזיום למים ומוקדם ככל שניתן.

* בשנת 2003 קיבל פרופ' שכטר את הפרס השנתי היוקרתי של איגוד התזונה האמריקאי על תרומתו להבנת הפיזיולוגיה של המגנזיום בגוף האדם.