פקיעת קרומים מוקדמת

מנגנון חדש להסבר פקיעת קרומים מוקדמת לפני המועד

החוקרים מצאו כי החיידק Ureaplasma parvum יכול להפיק פרותרומבין ותרומבין. מוערך כי להם תפקיד מפתח במנגונים הקשורים לפקיעת קרומים מוקדמת ופגות

"נדרשים שיתוף פעולה, סבלנות ואורך רוח בשביל אפידורל מוצלח, אבל בושה רק מעצימה את חוויית הכאב". צילום אילוסטרציה

פקיעת קרומים מוקדמת לפני המועד (Preterm premature rupture of membranes – PPROM) מהווה תורם מרכזי לתמותה ותחלואה אמהית ועוברית. מחקרים אפידימיולגיים ונסיוניים הדגימו שלתרומבין תפקיד בהחלשת הקרומים העובריים וכתוצאה מכך קריעתם. אמנם נוכחות של דם היוותה את החשוד המרכזי בתור המקור לתרומבין ברקמות עובריות ובנוזל האמניוטי של מטופלות עם PPROM, אך דבר זה לא הוכח. לאחרונה, עלה חשד כי לבקטריה Ureaplasma parvum תפקיד בפגות, ובין השאר גם ב-PPROM, אך עד כה לא תואר מנגנון של יצירת פרו-תרומבין באופן ישיר על ידי הבקטריה.

מטרת החקר הייתה לבדוק האם חשיפה ל-Ureaplasma parvum  יכולה להשרות יצירה של פרו-תרומבין בתאי קרומים עובריים.

המחקר תוכנן כך שנקצרו תאים מקרומים עובריים (אפיתל משכבת ה-Amnion, טרופובלסט משכבת ה-Chorion וסטרומה משכבת ה-Decidue) או רקמה בעובי מלא של קרום עוברי מנשים שעברו ניתוח קיסרי אלקטיבי, ללא סיבוכים ובמועד. התאים או הרקמה הודבקו בחיידקים חיים מסוג Ureaplasma parvumי(1*105, 1*106, 1*107 Colony forming units/ml) או ב-Lipopolysaccharideי(Escherichia coli J5, L-5014; Sigma Chemical Company, St. Louis, MO; 100 ng/mL or 1,000 ng/mL) והושרו בהם למשך 24 שעות. לאחר מכן הרקמה עברה תהליך עיבוד אימונוהיסטוכימי להדגמת תרומבין/פרותרומבין והתאים עברו תהליך עיבוד אימונוהיסטוכימי בשביל להדגים את סוג התא העוברי ונוכחות של תרומבין/פרותרומבין. חלבונים ו-messenger RNA נקצרו מתוך התאים ודגימת הרקמה בשביל לכמת את כמות התרומבין/פרותרומבין בעזרת Western blot או QR-PCRי(Quantitative reverse transcription polymerase chain reaction), בהתאמה. המידע מוצג בתור ממוצעים וסטיית התקן לממוצע. המידע נותח בעזרת אנליזה חד-כיוונית לשונות עם מבחן פוסט הוק מסוג Dunnett.

תוצאות המחקר אישרו יצירה ומיקום של פרותרומבין על ידי Western blot וצביעות אימונוהיסטוכימיות  בכל התאים העובריים ורקמות שנדגמו. אימונופלורסנציה הדגימה נוכחות של פרותרומבין מסביב לגרעין (Perinuclear) בתאי אפיתל של רקמת ה-Amnion. ב-Chorion  וב-Decidua נצפה פרותרומבין מסביב לגרעין ובציטופלסמה. ביטוי של חלבון ו-messenger RNA השייכים לפרותרומבין ברקמות העובריות היה מוגבר בצורה משמעותית ברקמות שהודבקו ב-Ureaplasma parvum, אבל לא ברקמות שהודבקו בליפופוליסכריד, בצורה התואמת את כמות החיידקים. בפירוט, Ureaplasma parvum בכמות של 1*107 colony forming units/ml הגבירו בצורה משמעותית את כמות ה-messenger RNA (פי 4.1±1.9 ב-Amnion, פי 5.7±4.2 ב-Chorion, פי 10.0±5.4 ב-Deciduea ופי 9.2±3.0 ברקמה העוברית) והחלבון (פי 138.0±44.0  ב- Amnion, פי 139.6±15.1 ב-Chorion, פי 56.9±29.1 ב-Deciduea ופי 133.1±40.0 ברקמה העוברית) בהשוואה לביקורת. Ureaplasma parvum בכמות של 1*106 colony forming units/ml הגבירו בצורה משמעותית את כמות חלבון הפרותרומבין בתאי Chorion (פי 54.9±5.3) וכמות ה-messenger RNA (פי 4.4±1.9) בתאי Decidua.

מסקנת החוקרים היא שפרותרומבין יכול להיות מיוצר באופן ישיר על ידי שכבות הרקמה העוברית (Amnion, Chorion ו-Decidua). בנוסף, חשיפה ל-Ureaplasma parvum ברקמה העוברית יכולה להשרות יצירת פרותרומבין.

מקור: 

Feng L. et al (2018). American Journal of Obstetrics & Gynecology , 101.e1 - 101.e12

נושאים קשורים:  פקיעת קרומים מוקדמת,  מדע בסיסי,  מחקר ביקורת,  Ureaplasma parvum,  מחקרים
תגובות