מוות פתאומי בלתי צפוי בקרב חולי אפילפסיה (SUDEP - Sudden unexpected death in epilepsy) הוא גורם מוביל למוות מוקדם בקרב אותם מטופלים. אחת ההשערות הקיימות בעניין מציעה שהמוות הפתאומי מתווך ע"י דיכוי מרכז הנשימה בשלב הפוסט איקטלי, אשר עשוי להיות קשור לפתולוגיה קיימת בגרעיני מפתח הקשורים לנשימה ו/או בנוירומודולטורים שלהם.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את אוכלוסיית הנוירונים הנמצאים במדולה הקדמית-צידית (ventrolateral) (אשר כוללת את קומפלקס ה- pre- Botzinger) ובאזור ה-medullary raphe. החוקרים בדקו ארבעים גזעי מוח אשר חולקו לארבע קבוצות: 14 SUDEP,י6 קבוצת ביקורת של חולי אפילפסיה, 7 מקרים של תסמונת Dravet ו-13 קבוצת ביקורת ללא אפילפסיה.

החוקרים יצרו סדרה של חתכים דרך המדולה (מהאובקס, 1-10 מ"מ) וצבעו אותו אותם בצביעות של Nissl, סומטוסטטין, רצפטור לנוירוקינין 1 (עבור נוירונים של קומפלקס ה-pre-Bötzinger) וגאלנין, טריפטופן הידרוקסילאז ולטרנספורטר של סרוטונין (מערכות נוירומודולטוריות). החוקרים מדדו את מספר הנוירונים וצפיפותם באמצעות סטראולוגיה, תוך התייחסות למיקומם ביחס לאובקס. החוקרים השתמשו בהדמיה של סריקה מלאה על מנת לכמת את אינדקס ה-immunolabelling ואת המיקום המשותף של מרקרים.

במחקר נמצאו ממצאים מובהקים כולל ירידה בנוירונים של סומטוסטטין וסיווג של רצפטור נוירוקינין 1 במדולה הקדמית-צידית בין המטופלים שנפטרו באופן פתאומי מאפילפסיה ובין קבוצת הביקורת (P< 0.05). כמו כן, נמצא גם כי הייתה ירידה בסיווג הגאלנין והטריפוטפן הידרוקסילאז בקרב מטופלים שנפטרו באופן פתאומי מאפילפסיה, אשר נצפתה באופן מובהק יותר באזור המדולה הקדמית-צידית בהשוואה לאזור ה-raphe י(P<0.005 ו-P<0.05).

החוקרים מצאו שהירידה בטרנספורט לסרוטונין במקרים של מוות פתאומי מאפילפסיה נצפתה רק באזור ה-rapheי(P ≤ 0.01), עם זאת, מיקום משותף יחד עם טריפטופן הידרוקסילאז היה נמוך משמעותית באזור המדולה הקדמית-צידית.

ממצאים נוספים הראו שבקרב קבוצת הביקורת של מטופלים עם אפילפסיה וקבוצת המטופלים עם תסמונת Dravet, נראו שינויים פחות מובהקים בהשוואה לקבוצת הביקורת של מטופלים ללא אפילפסיה והם נצפו רק בסומטוסטטין במדולה הקדמית-הצידית (P<0.05). בנוסף, נצפו שינויים  לפי רמת האובקס אשר עשויים להיות קשורים לסידור הרוסטרו-קאודלי של קבוצת גרעיני הנשימה, כולל טריפטופן הידרוקסילאז, כאשר ההבדל הסטטיסטי הגדול ביותר נצפה בין כל מקרי האפילפסיה לבין קבוצות הביקורת ב-9-10 מ"מ אובקס (P= 0.034), שזהו האזור המשוער בו נמצא קומפלקס pre-Botzinger. כמו כן, נמצאו הבדלים בסומטוסטטין וברצפטור נוירוקינין 1 כתלות במשך האפילפסיה.

ממצאי המחקר מציעים כי קיימים שינויים באוכלוסיות נוירונים במדולה במקרים של SUDEP עם עדויות לירידה מוגברת במערכות נוירומודולטוריות, נוירופפטידרגיות ומונו-אמינרגיות, כולל גאלנין וסרוטונין. קיים צורך בחקר של גרעינים נוספים על מנת להעריך אם מדובר בחלק מפתולוגיה נרחבת יותר הקיימת בגזע המוח.

ייתכן וממצאי המחקר הם תוצאה של פרכוסים קודמים והם עשויים לייצר גורמי סיכון פתולוגים ל-SUDEP המתרחש דרך פגיעה בהומאוסטזיס של מערכת הנשימה במהלך התקף.

מקור: 

Patodia,S. et al. (2018) Brain 141,6.