"מנכ"ל ה'כללית' פורש במפתיע לאחר שנה ואומר: "למערכת הבריאות אין סיכוי", זעקו כותרות העיתונים בשבוע שעבר. זוהי אמירה שאיתה איני יכול להשלים.

ניתוחו את מצב מערכת הבריאות תואם לחלוטין את המציאות שבה חברי ואני עובדים יום יום. "אי אפשר לתת לאזרח הישראלי את מה שמגיע לבריאותו" אומר נועז בר ניר ומשקף מציאות שעליה חברי ואני מתריעים זה שנים, אבל אנחנו, בניגוד אליו, לא מוותרים. אנחנו נשארים ונלחמים לשנותה.

מאז נחקק חוק בריאות ממלכתי ב-1994, קובע המנכ"ל הפורש, מידרדר והולך מצבה של מערכת הבריאות. ואכן, ההקצאה הלאומית לבריאות הולכת ויורדת מ-8.1% ב-2001 ל-7.3% כיום, שיעור מיטות בתי החולים המשרתות את אזרחי ישראל ירד מ- 2.33 בשנת 1995 ל-1.79 כיום. אל הזקנה שהתגלתה במסדרון בנהריה בשנת 2000 וזעזעה את ראש הממשלה דאז אהוד ברק, הצטרפו זקנים רבים ושגרת המסדרון כבר לא מזעזעת אף אחד.

ראש הממשלה ושר הבריאות אמר בכנס בחודש מרץ השנה כי "ההשקעה שלנו בבריאות זה 7.5% מהתל"ג. אומרים לי, זה נמוך מדי. מי קבע את זה? אני לא מסתכל על תשומות, אני מסתכל על תפוקות". אז נכון שאנחנו חיים יותר, ותמותת התינוקות אצלנו נמוכה ("התפוקות"), אבל כבוד האדם נרמס בימי החורף במסדרונות הצפופים של בתי החולים, בהמתנות הארוכות בחדרי המיון (גם "תפוקות") ולך תגיד להורים שצריכים להמתין שמונה חודשים לתור אצל נוירולוג ילדים, חצי שנה לראומטולוג ושנה לניתוח כפתורים באוזניים, שהכל בסדר ושצריך להיות גאים ב"תפוקות" ובשירות שנותנת מערכת הבריאות בישראל לתושביה.

אוכלוסיית ישראל מזדקנת בקצב מהיר, כמעט המהיר בעולם. אנחנו שומעים על כך בכל פגישה, הרצאה וסקירה בכנסת מפי אנשי הריבון. אולם, השכל הישר האומר שצריך להיערך לאותה הזדקנות מהירה נעצר כשמגיעים לתקציב הבריאות. כדי לשמור על שיעור המיטות, הנמוך והלא מספק הנוכחי, מתחייבת תוספת של כ-350 מיטות חדשות בשנה, אבל תוספת המיטות שתוקצבה בשנת 2018 היתה 200 בלבד, והמיטות שהוקצו עדיין לא הגיעו.

שסתום הביטחון שניתב פעם חלק מהעומס לכיוון צריכת השירותים מהביטוחים המשלימים של קופות החולים הציבוריות - עומס שירד מהמערכת הציבורית, שסתום זה צומצם בצורה דרקונית בחוק ההסדרים של 2016. באחת הקופות ירד - כתוצאה מחוק ההסדרים - מספר הרופאים שנתנו שירותי ייעוץ וניתוח במסגרת הביטוח המשלים מ-1,000 ל-250 בלבד. אם אתם חושבים שבמקביל לקיצוץ הרפואה הפרטית הוזרם כסף למערכת הציבורית כדי להרחיב את שירותיה, אתם טועים. 550 מיליון שקל, מתוך תקציב קיצור התורים בסך 880 מיליוני שקל, הוזרמו שוב לבתי החולים הפרטיים.

אז אנחנו, הרופאים והאחיות, לא יכולים ולא רוצים לעזוב את מערכת הבריאות ולהמשיך הלאה כי "אין לה סיכוי". גם אם קשה וגם אם מתסכל וגם אם אנחנו מרגישים שהגישה של הריבון צינית, אנחנו נמשיך להילחם על איכותה, על עוד מיטות בחדרים ולא במסדרונות, על עוד תקנים לרופאים ולאחיות שיאפשרו לקצר את התורים הארוכים לרופאים מומחים ולניתוחים ואת זמני ההמתנה הארוכים והצפיפות בחדרי המיון, ונמשיך לטפל בחולים. כי אין לנו מערכת בריאות אחרת!

(המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות")