רפואת הקהילה אמורה לתת מענה ל-90%-85% מהבעיות הרפואיות השכיחות. במציאות המשלבת פניות רבות ומיותרות של "המבוגר הדאוג", ממוצע זמן המפגש הוא של שבע דקות ברוטו במקרה הטוב. פניות אינסופיות חוזרות של מטופלים המתרחשות כיוון שהם חשים שבעייתם לא נענתה "ואפילו לא הקשיבו להם". נוצרת מערבולת מסחררת של עומס, חוסר קשיבות וחוסר שביעות רצון הסוחפת מטה מטה הן את המטופלים והן את הרופאים. המערבולת גורמת לבזבוז  כסף רב, זמן ואנרגיה, שממילא חסרים במערכת הבריאות, והסבבים החוזרים מתישים ושוחקים את הרופאים והמטופלים במקביל.

הגורמים המשפיעים על צריכת יתר של רפואה אבחנתית:

הטיה והטעיה של תפישת האוכלוסיה בנושאי בריאות - כשהאוכלוסיה מודאגת ולחוצה מסיבות שונות ומאופיינת בחרדה גבוהה, מספר הפניות לרופאים גדל - מספר הפניות השנתי לרופא בישראל כפול מאשר במדינות אחרות.

כשהקהל סבור כי המערכת הרפואית משולה למוסך רכב: "נגיע - נתקן - נצא כמו חדשים", מתקיים תהליך שבו המטופל, שאינו לוקח עליו אחריות לשמור על אורחות חיים בריאים, מגיע אחת לתקופה לרופא המשפחה בדרישה "לקבל הפניה לבדיקות כלליות". אם שפר גורלו והוא משתייך למסגרת יוקרתית ה"מפנקת" את עובדיה ב"סקר תקופתי", הוא עובר סדרה שלמה של בדיקות מיותרות ויקרות ביום מרוכז אחד.

לרופאי המשפחה העמוסים והכורעים תחת המשימות החשובות, אין זמן וסבלנות לשבת ולהסביר שמרבית הבדיקות הללו אינן מוכחות כיעילות כבדיקות סקר, עלותן גבוהה, והחשוב ביותר, תוצאות כוזבות  גובות מחיר בריאותי יקר:

שיעור תוצאות חיוביות כוזבות בבדיקות דם למשל הוא כ-10%. בחישוב פשוט, אם מיליון מטופלים עושים עשר בדיקות בשנה כל אחד ויש סבירות של 10% של תשובות חיוביות כוזבות, הרי אנו מדברים על כמיליון טעויות בשנה! כמות הכסף שתאבד מערכת הבריאות בבירורים מיותרים הכרוכים בבדיקות מיותרות נוספות  היא עצומה.

במקרה של תוצאות שליליות כוזבות, נוצרת שאננות, העלולה לגרום להתעלמות מתסמינים המחייבים בירור.

על מנת לצמצם תופעה זו של אבחון יתר למינימום, יש לנקוט בצעדים במספר צעדים:

א. חינוך לאוריינות רפואית, החל בקבוצות של בעלי עניין המעוניינים לקחת חלק בקורסים של פעילי בריאות* ולהפיץ את הידע שרכשו בקרב קהילותיהם, דרך שיתופי פעולה בין משרד הבריאות והחינוך ליצירת מערכי שיעור ותכניות חינוך לבריאות לתלמידים והוריהם, לאורך כל שנות הגן ובית הספר.

ב. השקעה בפרסום באמצעי התקשורת, להבהרת הנושא והדרכה לתיעול נכון של מודעות בריאותית ובדיקות שחייבים לבצע.

ג. משרד הבריאות מוזמן לשקול לקיים שיח עם מכוני בדיקות הסקר ולכוונם לבדיקות סקר מוכחות. את ההפרש יוכלו להשקיע בסדנאות גמילה מעישון ובקידום אורחות חיים בריאים.

זאת כיוון שכשמפרסמים בדיקות סקר תקופתיות ("בדיקות מנהלים") כהטבה, למרות שחלק מהן אינן מוכחות כמיטיבות עם הנבדקים ואחרות אפילו מזיקות, ברור שרוב האנשים מעדיפים להיבדק ולהמשיך לחיות באשליה שהכל בסדר.

עומס ושחיקה של הרופאים בקהילה, הנובע ממשך זמן מועט למפגש רופא-מטופל - אלה יוצרים מצב שבו הרופא שרוי חלק גדול מהזמן בערפול חושים מסוים, הוא לחוץ לסיים את המפגש במהירות ולהתפנות למטופל הבא, מקשיב למטופל כשתשומת ליבו מרוכזת במחשב וכך הוא מפסיד מידע ורמזים קליניים אבחנתיים חיוניים. לעתים הוא אינו מספיק לבדוק את המטופל, והדרך הקצרה והבטוחה לתחושתו היא להפנות ל"בדיקות רחבות" כולל הדמיות ויועצים.

המטופל מתחיל את מסע הדלתות המסתובבות שלו: בדיקות מעבדה והדמיות הכרוכות בקרינה, אחריהן הוא ממתין חודשים ארוכים לתור לרופא היועץ, שבתורו מפנה לעוד בדיקות (מיותרות בחלקן), כל זאת כיוון שבתוך המולת העומס, לא הקשיבו לסיפורו. לבסוף, הוא מקבל תרופות מכאן ומשם וחוזר לרופאו הראשוני במטרה להתמודד עם הר התשובות ותרופות חדשות שחלקן סותרות ופוגעות בו יותר מאשר מסייעות למצבו.

במהלך התקופה הזו מבוזבז זמן רופאים בסדרי גודל עצומים, זמן הנחוץ כל כך לחולים קשישים וכרוניים הנדחקים הצידה בעקבות עומס ה"בריאים המודאגים". ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, בני ה-40 מציפים את המרפאות בזריזות באמצעות שליטתם ברזי הטכנולוגיה הדוחקת את הקשישים והחלשים הצידה.

כמו כן "נסתמים" תורים לבדיקות הדמיה שעשויות להועיל בבירור של חולים קשים.

ההחמצה של מערכת הבריאות הישראלית עצובה: מצד אחד הסָד הבלתי אפשרי של זמן המפגש הקצר בין רופא למטופל, ומצד שני אבחוני וטיפולי היתר, שלהם "זוכים" אנשים בריאים רבים, שהם תוצאה ישירה של אותו מחסור בזמן.

הפתרון: להאריך את זמן המפגש במרפאות הקהילה לרבע שעה

לכאורה, הארכת המפגש לרבע שעה תעלה סכומי עתק. אבל בפועל, אנו חיים במערכת סגורה וחסרת רופאים שלא תקלוט "לפתע" מאות רופאים נחוצים יש מאין. המפגשים הקצרים גורמים כאמור לבזבוז כסף אדיר שנובע מעומסים מיותרים על המערכת, שפוגעים בתורם הן בחולים האמיתיים והן באותם בריאים המבקשים לשווא לדעת ש"הכל בסדר" ומשלמים על כך מחיר מיותר.

בדומה לבעיות יסוד אחרות של המערכת הרפואית, זוכה גם בעיית "רפואת היתר" להתייחסות במסגרת המסע החברתי להבראת הרפואה. מיזם חשוב של המסע החברתי, בשם "פעילי בריאות", מעניק למשתתפים, המגדירים עצמם פעילים חברתיים ובעלי ענין בבריאות ורפואה, ידע וכלים להתנהל בעולם המורכב של המידע הרפואי. הקורסים בחסות אקדמית של המרכז הבינלאומי לבריאות, משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה.

באופן זה מתאפשר להם לקחת אחריות מודעת על בריאותם, לשמור עליה, להימנע מהתערבויות מיותרות, להכיר מקורות מידע מהימנים ועוד. החל מאורחות חיים הקשורות לניהול מתח, שינה, תזונה, מיניות ופעילות גופנית ועד להחייאה. פעילי הבריאות שלנו הופכים לשגרירים של ידע שנברר בקפידה, וכל אחד מהם לוקח על עצמו להוביל מיזם קהילתי משל עצמו.

בשנה הקרובה ייפתחו עשרות קורסים כאלה ברחבי הארץ, וכשיגיע מספר פעילי הבריאות למסה קריטית, תהיה לכך השפעה משמעותית על מצוקת מערכת הבריאות. אין לי ספק שייחסכו גם לא מעט מקרים של אנשים בריאים שמצחם יינצל מתווית של "חולים כרוניים".

פרטים נוספים על הקורסים ורישום אליהם כמשתתפים, כמרצים או כמארגנים, וגם חומר נוסף על המסע החברתי להבראת הרפואה ניתן למצוא באתר המסע החברתי להבראת הרפואה ובפייסבוק