במחקר חדש, שנערך בבית הספר לרפואה של ה-University of Pennsylvania בפילדלפיה, ארה"ב, ביקשו החוקרים להשוות את הנגישות לטיפול בין גברים לנשים עם מחלת פרקינסון.

במחקר חתך ארוך-טווח (longitudinal) בקרב משתתפים עם מחלת פרקינסון, נבדקו מטופלים אשר  נרשמו ל-National Parkinson Foundation Parkinson's Outcomes Project בין השנים 2009 ו-2014 ב-21 אתרים בינלאומיים שונים. התוצאים העיקריים נקבעו כנוכחות של מטפל (caregiver) בביקור ההתחלתי, עומס על המטפל (caregiver burden) כפי שנמדד לפי ה-Multidimensional Caregiver Strain Indexי(MCSI) בתחילת המעקב, וזמן עד להעסקת מטפל בשכר.

7,209 מטופלים (73% גברים, 37% נשים) עם מחלת פרקינסון עברו הערכה במסגרת המחקר. הגיל הממוצע בקרב הגברים עמד על 66 שנים (סטיית תקן של 9.8 שנים), ובקרב הנשים 66.9 שנים (סטיית תקן 9.7 שנים). יותר גברים מנשים היו עם מטפל (88.4% בהשוואה ל-79.4%; P<0.0001). מטפלים של גברים דיווחו על יותר עומס מאשר אצל מטפלים אשר טיפלו בנשים (ציון MCSI של 19.9 בהשוואה ל-16.4; P<0.0001). הבדלים אלו נמצאו גם לאחר תיקון לגיל, שלב המחלה, מספר מחלות נלוות, מדדים של קוגניציה וניידות, ואיכות חיים קשורת-בריאות. בנוסף, הסיכוי לליווי של מטפל בזמן הביקור ההתחלתי היה נמוך יותר אצל נשים מאשר אצל גברים (יחס צולב 0.76, רווח סמך 95% 0.67-0.86), ונשים היו עם זמן קצר יותר עד להעסקת מטפל בשכר (יחס סיכון 1.76, רווח סמך 95% 1.35-2.28) לאחר תיקון לגורמים מבלבלים פוטנציאליים.

לאור הממצאים החוקרים מסמכים שהמשאבים לטיפול בלתי-פורמלי בנשים עם מחלת פרקינסון מוגבלים יותר מאשר אצל גברים, זאת למרות הממצא שמטפלים מדווחים על פחות עומס בטיפול בנשים. יתר על כן, אצל נשים חולי פרקינסון יש סיכוי מוגבר להעסיק מטפל באופן פורמלי ובשכר. החוקרים מציינים שיש צורך בפיתוח אסטרטגיות לשיפור הגישה לטיפול, במיוחד בקרב נשים עם מחלת פרקינסון.

מקור:

Sex disparities in access to caregiving in Parkinson disease
Nabila Dahodwala, Krunal Shah, Ying He, Samuel S. Wu, PeterSchmidt, Fernando Cubillos, Allison W. Willis
Neurology Jan 2018, 90 (1) e48-e54; DOI:10.1212/WNL.0000000000004764