עדכונים בהרחבה מכנס EHA

ונטוקלקס לטיפול ב-CLL: תוצאים, תופעות לוואי ואופן ניהול בקהילה מחוץ למחקרים קליניים

העבודה בחנה מאפייני מטופלים, אסטרטגיות לתחילת טיפול ותוצאים בחולי CLL המטופלים בונטוקלקס

ונטוקלקס היא תרופה פומית כנגד BCL-2 המאושרת על ידי מינהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) וסוכנות התרופות האירופאית לטיפול ב-CLL. ונטוקלקס נבדקה במסגרת מחקרים קליניים במטופלי CLL עם חסר בכרומוזום 17p ובאנשים שקיבלו קו טיפולי קודם.

מטרת עבודה זו היתה לבחון מאפייני מטופלים, אסטרטגיות לתחילת טיפול ותוצאים בקרב מטופלים עם CLL אשר מקבלים ונטוקלקס במסגרת הקליניקה השגרתית מחוץ למחקרים קליניים בארצות הברית.

המחקר רטרוספקטיבי בהשתתפות כלל המטופלים עם CLL שקיבלו ונטוקלקס לאחר שנת 2013. קריטריוני הכללה במחקר כללו מטופלים עם אבחנה של CLL, תחילת טיפול בין ינואר 2013 לדצמבר 2017 ושלרופא המטפל היתה גישה למקום תחילת הטיפול ולמאפיינים קליניים בעת תחילת הטיפול. במחקר לא הוכללו מטופלים שקיבלו ונטוקלקס במסגרת מחקר קליני או השתתפו במחקר קליני אחר.

התוצאים העיקריים שנבדקו היו שרידות ללא התקדמות מחלה (progression free survival- PFS) ושרידות כללית (overall survival). תוצאים משניים כללו שיעור תגובה כללי (overall response rate), תופעות לוואי, מחלה רזידואלית נמדדת ותסמינים נוספים כדוגמת היעלמות לימפאדנופתיה, לימפוציטוזיס ותסמיני B.

עבור המחקר נאספו נתונים מ-282 מטופלים מ-33 מרפאות בקהילה. הגיל החציוני בעת תחילת הטיפול היה 67 שנים (טווח 43-88). 65% מהמשתתפים היו גברים ו-76% היו ממוצא לבן. 22% השתמשו בונטוקלקס יחד עם מעכב CD-20. ל-83% היה מוטציה ב TP53. זמן המעקב החציוני אחרי המטופלים היה 5.7 חודשים. המינון המירבי של 400 מ"ג הושג ב-52% מהמטופלים ו-48% נותרו במינונים הקטנים מ-400 מ"ג. מתוך 48 המטופלים שעברו הערכה עבור מחלה רזידואלית, 27 נמצאו שליליים.

החוקרים מצאו כי שיעור השרידות ללא התקדמות מחלה לאחר 12 חודשים היה 83% ושיעור השרידות הכללית היה 91%. שיעור התגובה הכללי היה 82%, ו-29% מהמטופלים הגיעו לתגובה מלאה (complete response).

החוקרים מצאו כי בקרב מטופלים עם מוטציה ב TP53 היו שיעורי תגובה גבוהים מאשר במטופלים ללא אברציה זו, בעוד ששימוש קודם במעכבי קינאז לא השפיע על יעילות הטיפול. כמו כן, מטופלים שקיבלו ונטוקלקס כחלק מקו טיפולי מוקדם נמצאו עם PFS ו-OS משופרות לעומת מטופלים שקיבלו ונטוקלקס כקו טיפולי מתקדם.

בהיבט ניהול הטיפול, החוקרים מצאו כי 17% ו-71% מהמטופלים שסווגו כבעלי נטל גידול בינוני וגבוהבהתאמה, עברו הערכה בחסר למצב מחלתם לפי הקווים המנחים של ה-FDA. תסמונת פירוק הגידול אירעה ב-8% (22) מהמשתתפים. תופעות לוואי כללו עייפות, בחילה, אנמיה, שלשולים או קוליטיס, כאבי ראש ונויטרופניה. 48 מטופלים (17%) הפסיקו את הטיפול כאשר הזמן החציוני עד להפסקת טיפול היה 6.1 חודשים.

מחקר זה שבוצע בקליניקה השיגרתית הדגים כי שיעורי התגובה לונטוקלקס דומים לשיעורי התגובה שנמצאו במסגרת מחקרים קליניים. שיעור תסמונת פירוק הגידול היה גבוה מהשיעור שדווח בתווית ה-FDA וייתכן שהדבר נובע מהערכת חסר של עומס גידול על ידי הרופאים המטפלים ותת שימוש באמצעי מניעה כדוגמת תרופות המפחיתות חומצה אורית.

יש לציין כי שיעור גדול מבין הפסקות הטיפול נבע כתוצאה מבקשת המטופל או תגובה לטיפול, ורק מטופל אחד הפסיק טיפול כתוצאה מרעילות ושניים כתוצאה מתמותה. הפסקת טיפול עצמונית אינה מומלצת כעת ויש צורך במחקר נוסף על מנת להבין כיצד היא משפיעה לטווח הארוך. ממצאים אלה מהעולם האמיתי חשובים עבור הדגמת היישום של תוצאות המחקרים הקליניים על אוכלוסיה רחבה של מטופלים בקהילה.

נושאים קשורים:  CLL,  ונטוקלקס,  מחקרים
תגובות