מטרת מחקר זה הייתה לאפיין רמות LDL-C רצויות עבור מניעת הישנות שבץ. לצורך כך, החוקרים ביצעו אנליזת פוסט-הוק של מחקר ה-J-STARSי(Japan Statin Treatment Against Recurrent Stroke).
עוד בעניין דומה
משתתפי המחקר (1,578) חולקו לקבוצות לפי הערך הממוצע של רמות LDL-C לאחר רנדומיזציה ועד מפגש המעקב האחרון במרווחים של 20 מיליגרם/דציליטר. יחסי סיכונים מתוקננים ורווחי סמך של 95% חושבו עבור כל קבוצה עם תקנונים ל-LDL-C בסיס, BMI בסיס, יתר לחץ דם, סוכרת ושימוש בסטטינים.
רמות ה-LDL-C לאחר רנדומיזציה ועד פגישת המעקב האחרונה היו 104.1±19.3 מיליגרם/דציליטר בקבוצת הפרבסטטין ו-126.1±20.6 מיליגרם לדציליטר בקבוצת הביקורת. יחסי הסיכונים המתוקננים עבור שבץ, אירוע אסכמי חולף (transient ischemic attack-TIA), וכלל האירועים הווסקולריים פחתו בקבוצה בה רמות ה-LDL-C היו 80-100 מיליגרם לדציליטר. יחס הסיכונים המתוקנן עבור שבץ טרשתי פחת באופן מובהק סטטיסטית לאחר תקנון לרמות LDL-C בסיסיות (יחס סיכונים, 0.39; רווח בר-סמך 95%, 0.19-0.83). יחס הסיכונים המתוקנן עבור שבץ טרשתי ודימום מוחי היה דומה בין קבוצות ה-LDL-C השונות. יחס הסיכונים המתוקנן עבור אוטם לקונרי פחת בקבוצת ה-LDL-C של 100-120 מיליגרם לדציליטר (יחס סיכונים, 0.45; רווח בר-סמך 95%, 0.20-0.99; Ptrend=0.41).
מסקנת החוקרים היא כי התוצא המשולב הכולל שבץ ו-TIA פחת בקבוצת ה-LDL-C של 80-100 מיליגרם לדציליטר לאחר תקנון לשימוש בסטטינים.
מקור:
Hosomi, N. et al. (2018) Stroke. 49(3)