נכון להיום, לא ברור האם גודל גוף גדול מגביר את הסיכון לטרשת נפוצה. במקביל, ייתכן ופעילות גופנית הינה גורם מגן בלתי תלוי. מטרת המחקר הייתה לחקור באופן פרוספקטיבי את הקשר בין BMI, כשירות אירובית, מדדים של גודל גוף ופעילות וסיכון לטרשת נפוצה בגברים.

החוקרים ביצעו מבחן מקרה-ביקורת מבוסס אוכלוסייה באמצעות עוקבה היסטורית של כלל הגברים הנורבגים שנולדו בין 1950-1975 אשר התגייסו בגיל 19 שנים. 1,016 מקרים זוהו באמצעות קישור למאגר הטרשת הנפוצה הנורבגי בעוד ש-19,230 מקרי ביקורת נבחרו באופן אקראי מהעוקבה. החוקרים העריכו את ההשפעה של BMI וכושר גופני בעת הגיוס והסיכון לפתח טרשת נפוצה באמצעות רגרסיית Cox.

החוקרים מצאו כי BMI גבוה יותר (25 ומעלה לעומת 18-25 ק"ג/מטר רבוע) קשור באופן מובהק סטטיסטית בסיכון מוגבר לטרשת נפוצה (סיכון יחסי מתוקנן- 1.36, רווח בר-סמך 95%- 1.05-1.76). בנוסף, החוקרים מצאו קשר הפוך מובהק סטטיסטית בין פעילות גופנית אירובית לסיכון לפתח טרשת נפוצה ללא תלות ב-BMI (סיכון יחסי מתוקנן- 0.69, 0.55-0.88, p-trend=0.003). קשר זה נותר דומה כאשר הוצאו מהמחקר גברים שפיתחו טרשת עשר שנים מהגיוס (p-trend=0.003).

ממצאים אלו מוסיפים משקל לראיות הקושרות בין משקל עודף לסיכון מוגבר לטרשת נפוצה בגברים. יתרה מכך, ייתכן ופעילות גופנית הינה גורם מגן מפני טרשת נפוצה.

מקור: 

Cortese, M. et al.  (2018) Journal of Multiple Sclerosis. 24(3), 270