קראתי השבוע בעיתוני הבוקר שבית חולים גדול נמצא אשם ברשלנות מאחר שלא אשפז חולה מחוסר מקום והפנה אותו לקבל טיפול בבית חולים סמוך.

רף הרשלנות נעצר אצלנו, אנשי הצוות הרפואי, המתמודדים עם מציאות עגומה שלא אנחנו יצרנו.

האומנם סביר או הגיוני הדבר כי דווקא אנו - אנשי הצוות הרפואי האמונים על בריאות החולים שלנו ועושים זאת ללא לאות תוך התמודדות עם מציאות עגומה שלא אנחנו יצרנו - נהיה אלה שאליהם מופנית האצבע המאשימה?

הרי לא אנחנו אחראים למחסור במיטות לאוכלוסיה. לא אנחנו האחראים למחסור בחדרי ניתוח פעילים בבתי החולים הציבוריים לאחר השעה 16:00. לא אנחנו האחראים למחסור באחים/יות חדר ניתוח. לא אנחנו האחראים לעומס בחדרי המיון.

נהפוך הוא, אנחנו, אנשי הצוותים הרפואיים, הם אלה הנאלצים להתמודד עם התסכול הנוצר עקב המתנה ממושכת בחדרי המיון. אנחנו, הרופאים ממקצועות שונים, הם אלה הנאלצים "לריב" בינינו מי יכניס את "החולה שלו" לחדר ניתוח לפני החולה אחר כי אין מספיק חדרי ניתוח שיעבדו במקביל.

אנחנו, הרופאים והאחיות, הם אלה המתמודדים עם הצפיפות במחלקות האשפוז ונאלצים לבדוק חולים במסדרון הציבורי תוך פגיעה בפרטיות ובכבוד האדם, כי אין מקום אחר להשכיב את החולים.

אנחנו הם אלה המתמודדים עם אחוז הזיהומים הגבוה ותוצאותיו הקשות למטופלינו בשל הצפיפות.

והנה בסופו של דבר, על אף שלא אנחנו אלה שיצרנו את תנאי הסביבה הפיזית הבלתי סבירה שבה אנחנו מטפלים בחולינו, אנחנו הם אלה המוחזקים כאחראים, וכשקורה הנורא מכל עקב תנאים אלה, אנחנו הם אלה ה"נמצאים רשלנים", כי אנחנו, למרות הכל, נמצאים בחזית עבור מטופלינו – עבור כל אחד ואחת מהם.

ומי לא נמצא שם וכנגד מי לא מונפת אצבע הרשלנות?

אותם קברניטים שקבעו שההוצאה הלאומית לבריאות תהיה רק 7.4% מהתל"ג, ומתגאים בכך מעל כל במה. הקברניטים הקובעים את כללי תת תקצוב מערכת הבריאות ומתפלאים מדי שנה כשצץ הגירעון בן מיליארדי השקלים.

הקברניטים הבאים חשבון עם בתי החולים וקופות החולים וגוזרים עליהם תכניות הבראה דרקוניות בשל גרעון תקציבי שהם יצרו בעצמם.

הקברניטים המונעים הוספת מיטות ותקני רופאים ואחיות שיאפשרו סביבת טיפול נאותה ושמירה על כבוד האדם החולה.

הקברניטים המתגאים בהישגי מערכת הבריאות הנשמרים בזכות מצוינותם ומסירותם של הצוותים הרפואיים למרות התנאים הקשים.

הקברניטים המוציאים מדי יום הנחיות, גזירות ואיסורים שנועדו "לשפר" את מערכת הבריאות ללא מתן אמצעים מתאימים ליישומם.

הקברניטים המעיינים מדי שנה בדו"ח מבקר המדינה המתריע על כל אלה, וממשיכים הלאה.

לא משנה כמה עבים יהיו הקלסרים המכילים את ההנחיות והרגולציות. אם לא יוקצו המשאבים האנושיים, המקצועיים ומשאבי התשתית, לא תהיה תקומה למערכת הבריאות!

קברניטים יקרים, אנא הפנימו את שאמר אחד מכם, איש אגף התקציבים לשעבר המשמש היום בתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות בוועדת העבודה הבריאות והרווחה בכנסת ב-12.6.18: "ההשקעה הציבורית בבריאות לא תאפשר לנו לקיים את המערכת לאורך זמן".

עכשיו, כשמדברים יותר ויותר על בחירות מעבר לפינה, אני קורא לכל ראשי המפלגות בישראל, מימין ומשמאל, אשכנזים וספרדים, יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים לגבש פרק "בריאות" במצע מפלגותיהם לקראת הבחירות הקרובות: התייחסו אלינו, חישבו עלינו ותתחייבו לנו, כלל אזרחי ישראל והצוותים הרפואיים, להעלות את ההוצאה הלאומית לבריאות ל-9%. אי אפשר להמשיך ולהתעלם מהמשבר העמוק והמתמשך שבו אנו נמצאים. תנו לנו להיות ערוכים כראוי ליום שבו תזדקקו לנו.